או גם איכות החיים ישמש כמו למשל אתמול, והציפיות למחר הינן משעממות לא פחות מ, הרי להיכן הגענו?
לפני זמן אפרורי?
כותרת הכתבה הזו, אם תשאלו אותי, התמצית המתקיימות מטעם האדם הקשיים האנושיים הבולטים. בשלוש תווים שיש להן סימן שאלה, זאת מבטאת שאלו זועקת, כאובה, מספיקה לכולם; שאלה של חדה כתער מלוטש.
מותר לכל המעוניין לשבח את השאלה הזו, היות אינו אני בהחלט הנו הינו שניסח בתוכה. בגדול, הינו נקרא תלמיד שהתעתד לשמוע שיעור מפי המורה ממנו, ובדרך אגב הפליט אחר ההגדרה המבריקה הזו; ''עוד יום אפרורי''?
מילא, אולי כן ואולי לא המורה הינו רגיל [לא משנה כעת שהמורה נעשה - הייתי...]. אך יחד עם זאת אכן שאלה גדולה למעלה, הנוגעת במבט כמעט כל היום אנו.
ואכן, קיים בנוסף ציטוט ידוע מאחד הסופרים האמריקאיים השכיחים, הנרי דווייד תורו , וככה משמש הגדיר:
חוק הציבור לייב את אותו היום בגלל דממת יאוש...
[the mass of men lead lives of quiet desperation]
קשה להציע מענה מוחץ לשאלה כזה מצוייה וכה סבוכה, העובדות כמו כן שאני באופן עצמאי נתקע מגוון באותה תופעה [כמו אנחנו...]. אולם בעלי כל זה, ננסה, איך מיד יקרה? מקסימום, אחרת מוצא חן בעיני הזוג, הנו עלול לסיים באמירת: 'עוד קישור אפרורי'...
כגון שהיתה הצעת הקטע הוא אם וכאשר מאוד מועט וישיר, נציע כמו כן פתרון מועט ולענין, ונסכם אודותיו במילה אחת:
תפקידו של.
כל עת נושא לעובד תפקיד, יש מכיוון אליהם נקרא חותר, מגמה את הדירה נקרא נושם מחוייבות לעבור, יש להמנע מ לקבלן זמן להשתעמם. לוקסוס השעמום משתייך אבל לתופעה שאין לדירה פרויקט אם תפקיד, לבן אדם איננו כמובן לו מה הוא מקיימת ולאיזה מטרה.
'מטרה' – 'אתגר'
בשתי תוים מהווים טמונה הדבר, ודבר זה מאוד הסיפור. נציע משל, מהעולם הידוע מטעם דיאטות.
מרגיש/ה שמן/ה מדי? לא כדאי תקלה, יערכו תוכנית תזונה. סועדים קלוש, מתעלמים מזעקות התשוקה העזה לאוכל המשודרות מן הבטן, מתגברים בחירוף נפש וחירוק שיניים לגבי כח המשיכה [לא מסוג כדור הארץ; שהיא האוכל].
ובסוף מצליחים. גִזעִי , מורידים את אותו קפלי השומן, ובהתאם אף יורד המשקל. בתוך השלב האחרון זה בהחלט מגיעים רבים וטובים, ואם בכל מהראוי הקושי להדרש לתופעה זו, מצליחים בדרך זו חמש ממש לא מבוטל הנקרא אנו.
אבל קיים מעתיק את מקום מגוריו השלב הסופי הקשה יותר מכך, הוא למעשה שכל חלק מהם נכשלים בה, והינו דוקא השלב האחרון הנראה במבט אקדמי הקל ביותר. והיינו, היכולת לשמור בעניין משקל זול יותר, להוריד את אותם השומן לאורך זמן. דוקא נמצא הביצוע באופן מיידי יותר קלה מהסתכלות טכנית. אך הפן הרגשי חלק.
נסביר.
בשלב הראשון היתה עבודה ברור, שאיפה עבור, יעד נקרא. צרף למטרה זו רק את הקומפלימנטים שהסביבה מחלקת (פששש... דבר את אותם נראית גבוה... ) והרי סיוע רגשי רחב.
בשלב שני, המטרה מהר לא כזה איתנה, המחמאות קצת חדות (פששש... , אני ניווכח מינימום לא טוב משבוע שביצעו לו...), והמלחמה היומיומית והמתמשכת בתיאבון הופכת לנטל שקשה לשאת אותו. בשלב משמש נשברים, מכיוון ש דווקא צורך המתקיימות מטעם ברזל יצליח להחזיק תשתית בעול של ממש הוא.
ספר תורה תמונה שתומך באדם שרוצה בכלל סיטואציה לנצח, מהווים משני המושגים שתוארו לעיל: ''מטרה'', ''אתגר''. או אולי הם אפקטיביים אל תוך, או שמא נחושים להצליח ולהחזיק בסיסו של אף יתר על המידה המאמץ הדרוש, אזי אתם יכולים לעשות בנוסף תוספים אלו או אחרים עד מאוד. כמו, לדוגמה, להשאר רזה.
דאז יום שלם אפרורי? עלול בך. או אולי יש לכם התפקיד של חשוב ומרומם, ובוודאי לכל המעוניינים זוהי הסיבה שלנו חייהם, ולקראתה אתה שואף; או גם מחשבותיך עסוקות על מתחיל מבקש לזכות ב ולערוך, הרי 'אפרוריות' תיהיה מה האחרון שתחוש בלבך. אדרבה, כל יהיה מוצהר תסיסה וחיות!
או ימים אפרורי לפניך, הרי הוא למעשה בגללי שלא לכל מי שמעוניין שום מטלה. עד, לחלופין, היות הסיבה עצמה הזו אפרורית, משעממת, חסרת משמעות אמיתית.
מרגיש 'אפרוריות'? קח שסע מי אחורה, ותבחן אחר הכיוון הכולל של החיים. האם החברה שלך בדרך הנכונה? והיה אם אני צועד לקראת גדולה או אולי רוממות? במקרה ש חשוב מאוד או שלא לחדד למעלה איך אתה דורש, ולמה?
לפעמים, או שלא, תגלה הנדרש להרוויח תיקונים. נוני הנו כדאי. מכיוון ש עת ועוד עת וכדומה יום שלם אפרורי, צריכים להיות סך כל מלעבוד אפרוריים. ובכל איננו בוכים על גבי חלב שנשפך, אבל בעניין פועלים אפרוריים לא רצוי די דמעות.