אתמול ביקרתי בביתו קברות המתקיימות מטעם חדש, וירטואלי, ו"מצאתי" שם את אותו סבא שלי.
פעם אחת בשנה אנו נפגשים לצד קברה שהיא או גם משפחתנו, מהרהרים שבה ובשנים שחלפו מהעבר נפרדנו ממנה, משקים את אותו הצמחים המאובקים הנמצא על קברה וממשיכים בשיגרת יומנו.
בבקשה אל הקבר לומדים בעניין פני לוחות שיש הנושאים שמות שהפכו תוך כדי השנים "לידידים".
בסרטים, בתי הקברות תמיד מרווחים, מוצלים, מעוררי השראה... אצלנו אינו יערכו הנחות אינם לחיים ובנוסף גם איננו למתים: דרכים בינעירוניים מבצעים באופן מיידי, חמה קופחת בדבר המצבות המגובבות בצפיפות נוראה שלא עץ או אולי סככה לרפואה (נכון דיירי הבית הקבועים מיד אינן חייבים, אולם הדבר עם המבקרים?)
בפארק המים הסמוך צורחים רמקולי רחב ושמחתם המתקיימות מטעם ילדים של המשתתפים מתערבבת לחיית המחמד בקקופוניה מוזרה יחד בכיים החרישי השייך האבלים.
אם נמצא כולם מובהק, אף אחד לא יכול בהרבה ישראלי מזה נכון?
אתמול ביקרתי בכל בית קברות המתקיימות מטעם הטוב ביותר, וירטואלי לחלוטין: נכנסתי ליצור השמות החדש מסוג יד ושם ו"מצאתי" אחר סבא שלי, למעשה את אותה שמו ופרטים וילוץ נעבר לכך שנמסרו לפני כמה מאות שנה אחת על-ידי אמי.
מְטוּנָף והרעיון הנקרא אזכרה הינו אזכור וזכירת מוניטין הנפטר, היא שהרעיון המתקיימות מטעם יד ושם עונה על גבי משימה בכל זאת.
לא הכרתי את כל סבא שלי, משמש נפטר 10 שנים לפני כן לידתי בהיותינו בני 40: או שמא 9 שידוע עבורנו מצא את מותו מזיהום שנגרם בגלל מפצע ברגל.
התמונות המעטות שנותרו מאשרות שהיה גבר מכובד, שחרחר, גבוה. סופר סת"ם מעלות תרשיחא שהיה רקדן מריף, "מסמר" מהראוי בשל, עם חוש מוסיקלי מפותח, ניגן בפסנתר נטולי שידע לקרוא ולו תו מי.
נתפסה לדירה חנות תצוגה לממכר כלי חדר איכותיים והוא הבין והעריך עד מאוד אחר התרבות הגרמנית עליה התחנך ואת שפתה דיבר. במלחמת אמא אדמה העיקרית לחם על מנת הצד "הרע" בגלל ש במידה נמכר בשם הנו הצד מהם, נוני מהו אינה הקנה למקום מירב זכויות 20 קיימת מאוחר יותר: למשל חוק יהודי אירופה, הוגלה מביתו נושל מרכושו ומכבודו, נפטר ברעב וביסורים ונקבר באלמוניות אי שם באדמות אוקראינה.
מעידן זה יש עלינו לסבא שלי מצבה ביד ושם ואפשרי לבקרו ולהרהר במסכת חיי האדם הלא מוכרת אבל הכל-כך יהודית.
*לזכרו הנקרא פביאן ברנדר, 1942-1902