אנו בפיטר פן הגיבורים שלי.
אני אחות במחלקה הפסיכיאטרית בבית מטופלים לצעירים. לפני, אני אחות במחלקה אונקולוגית לילדים. ראית ושמעתי המון דברים, ביניהם עד פעם אחת שבתה אושפזה עם תום מעשה התאבדות. גופה הרזה והחיוור השייך הנערה שכב רפויות בדבר האלונקה, פרקי ידיה היו עטופים בתחבושות. אמה נאנחה ואמרה עבור המעוניינים, "זה כל כך קשה. כל כך מפחיד. וכל כך... בודד".
כל מחלה הנוכחית בעייתי. הילדים אמורים להמצא בביתכם, שלא בכל בית אנשים. ההכרעה, "הילד שלי בביתכם חולים" הזאת מטלטלת. גוף האדם הקטן שאיתם קל מאוד ממש לא מומלץ למיטת מקום החולים הגדולה ביותר.
אולם במחלקת צעירים ה"רגילה" יתאפשר לכם ולהיות בקשר החזק אחת אחראים לילדיהם, מיזוג שהיא חיבה ושל צורך מעשי הדדית. "אני אוהב אותך. הייתי פה. הכל ישמש בסדר". דמעות הכאב זורמות בחופשיות; הנן מובנות ביותר ואפילו מתקבלות בברכה. למרבית יש צורך מגוון עזרה מקרובי משפחה ומחברים.
כאן במחלקה הפסיכיאטרית, ההורה שומע רק את בתו הכעוסה מציגה, "אני שונאת אותי. אודות מה הבאת אותך הנה? על מה לא נתת עבורנו נוח למות?" לא כדאי אף אחד לצידו שילחש, "היה חזק- הכל יהווה בסדר". הוא נותר לבדם בהחלט, גרידא שיש להן הפחד והכאב, כי אם יחד טינה, אשמה ובושה.
במחלקה ה"רגילה", הילדים ישמחו כשהם מעדיפים מתנות, בלונים, כרטיסים המאחלים לקבלן החלמה מתוכננת. האירוע שיש ברשותם ממלאת אחר לב הצופה בשמחה ויוצרת מקום מתאים לאהבה ונתינה שונות.
במחלקה הפסיכיאטרית מה ששומעים זה, "קרעתי רק את הכרטיס שבבעלותם לחתיכות! אנחנו משקרים. אני בהחלט יודעת שלאף אחד לא כן אכפת ממני". אותיות שמכווצות את הלב ומוציאות את אותם הרוח מהמפרשים.
במחלקה ה"רגילה", הוריה ם משיבים בחמלה לתחינות הזאטוטים להגיע לביתנו. "בקרוב, בקרוב תלך לביתנו. אנחנו מצפים לך".
אבל במחלקה הפסיכיאטרית, בתגובה לדרישה הזועמת ששייך ל "תוציאו השירות מכאן!", יש להניח שהמחשבה שחונקת את הגרון הזו "לא מקווה שאני מבקש שתחזרי הביתה".
ואז מצויים השיפוטים שהיא אנשים שרואים את אותן בשמש הישראלית ובלתי ערים התמונה הכוללת. הם יתכן ו מכירים שערות שמנוני, בגדים מוזנחים ושמים לב לריחות הגוף ושואלים בעדינות, "למה את אותן אינן עלולה לעשות בשבילה לטפל בעצמה?" או לחילופין שהם עדים להתפרצות הילד של העסק שלכם במרכז החברה – "אני שונא אותך. את כל וגם פעם אחת לא מתעניין בקניית לכולם שום דבר!" – ומייעצים בחוכמה, "איך את אותו יכולה להבטיח לבן שלנו לדבר אלייך ככה? את אותה עלולה להדריך וללמד את הפעילות לדבר בכבוד לאבא ואמא ממנו. זה שלא משהו טוב להיכנע לפי דרישות שלו". לאתר מאוד שהם כבר יוכלו באופן מעשי לנסות להדריך וללמד את אותו הילד שלנו לקח.
אינם בהכרח וודאיים איזה סכום משימות אנשים הוריה ם משקיעים. אינם בהכרח וודאיים לגבי מטר הצרחות, ההתקפות הגופניות והמילוליות שמשאירות אתכם בהרגשה מסוג קורבן ומתעלל בו-זמנית. אינם ביטחון על אודות מתקפת ההאשמות: על באופן זה אנחנו הורים רעים, לא אכפתיים, אינן נוהגים, אנוכיים... מה שמותיר אתכם בהרגשה ששייך ל זעם, ייאוש וחוסר אונים, כל בו-זמנית. הם לא בטוחים לגבי השקט הסמיך שאופף הכל בשעה שילדכם קמל מהיעדר שמחה.
הם לא חושבים 9 מהאנרגיה שלכם מתועל לבקרת פגיעות, לכיבוי שריפות, אינם לדבר על על ידי זה שיש לרכוש את אותם שאר המשימות ששייך ל את החיים של היומיום – במעונכם, בעבודה, בקהילה – וכל זאת יחד עם הקפדה על התבוננות "נורמלית" מחכה מול הטבע החיצון.
מיהו כשיר להעריך רק את המאמץ הגדול של העסק להתעלות אל מעבר הכעס והפגיעה של העבודה ולאהוב אותם למשל שהייתם מחבבים ילד חולה "רגיל"? כל נשאר חבוי, ידוע אבל לאלוקים.
ילדיכם סובלים ממחלה, מחלה מגבילה שמשפיעה מירב מקבלי הפרחים. אך רק אתם סוברים מספר בושה חיוני במחלה את זה. אנחנו אולי כן ואולי לא נבוכים להגיד לחבריכם לתעסוקה, לשכנים, לחברים, וגם לקרובי משפחה. כל אדם אולי כן ואולי לא מתביישים להבליט את אותן בטבע ילדכם בקבוצות תפילה. אינכם מתעניינים ב לעורר שאלות או שמא רכילות סקרנית.
אזי מי נותן לבשל עבורכם, לשמור על גבי צעירים האחרים, עזרה עד כתף תומכת. ואז נקרא נשאר מסובכת, מפחיד ובודד.
עלול שעדיין בידי ארוכה לפניכם על מנת לקבל יחד עצמכם, יחד הילד/ה של העבודה, ועם אלוקים שבאופן שלא מוסבר יצר מצב משמש מקיים בשבילך. יש להניח שאחרים רואים את כל פניכם העצובות, העייפות וההמומות לעיתים, אולם האל שם לב רק את הרוח העוצמתית של העבודה שמתמידה ושאינם מוותרת... בני האדם ממשיכים לבלות תרופות כהנה וכהנה, סרטים קודמים מסוג פרוייקטים, גישה מתחלף... אנו וכו' בלוח למענם בגלל שהם צעירים של החברה.
הרגשתי מצריך עז לספר לכל מי שמעוניין, הורי ילדים קטנים המאושפזים במחלקה הפסיכיאטרית, ולחשוב לכם:
אנו בפיטר פן בולטים.
אתם אמיצים.
אנחנו אכפתיים, נפלאים וחזקים.
ואתם יערכו עבודה נפלאה רק מעצם הנוכחות שלך. או שלא שכחתם איך נשמעות תווים אלו, יש להניח שאינכם עשויים לייחס אותן למענכם, עלול שהינכם איננו חשים את הסתימות או גם שלא סוברים במהלכן, אבל אני מציגה אותן מכיוון שאני יודעת שהן טובות.
ואם איש את אותו שלא משבח אותכם, אני בהחלט נמצא על מנת להצהיר קבל בעלי ועדה: כל אדם הגיבורים שלי.