עמוס עוז הביא לפרסום רומנים בנושא אנושיות ויופי שהיו שזורים בהוייתה במדינה.
עמוס עוז, הסופר בארץ המפורסם, מת בשבוע שהחו לו בעבר בטווח גיל 79. הינו נעשה גולש רב ששייך ל הפוליטיקה בארצנו, שקרא לעצמו "בוגד" בנושא דעותיו שהיו בדרך כלל קיצוניות. אולם בזמן כלשהו, שהיו שזורים בחייה הישראלי המודרנית, עוז היוצר 40 ספרי קריאה על ארצו האהובה וצייר בה בטונים רכים למשל כמו כן צורמים.
הנו הוא בירושלים בין השנים תמלול הקלטה לבית המשפט . מעתה ואילך תיאר עוז את אותן ביתו כאינטלקטואלי ומשכיל מאוד, מושלם בספרים. משמש היה בן אדם והוריו הורישו לכם לטכנאי את אותם ההזדמנויות, וגם ישנם בסלון על מנת שלעמוס הצעיר ישמש מרחב שינה משלו. יחד עם זאת, ילדותו לא נודעה מאושרת. אמו המתקיימות מטעם עוז ברחה מהאנטישמיות הגוברת באוקראינה, וכל משפחתה נספתה בשואה. אביו השייך עוז נמלט משנאת היהודים בליטא, ואף משפחתו אבדה. אמו מטעם עוז סבלה מדיכאון והתאבדה כשעמוס שימש בן 12 – חוויה לא קל ומטלטלת שהוא חוקר ברבות מיצירותיו.
בספריו ובראיונות המעניינים שהעניק, תיאר עוז את אותן האימה שחש כילד במלחמת העצמאות, כשהיה ספק או הארץ היהודית הקטנה והנצורה תצליח לשרוד. אחר הורינו הנקרא עוז הבינו שהקמת ארץ ישראל יהודית במדינה זו גם הסיכוי הגורם היחיד של הדודים לשרוד. "הייתי ילד בירושלים בין השנים 1948 כשהעיר נודעה נצורה, מופגזת, מורעבת וללא אספקת מים. ואני בקיא היטב את אותן האימה, אני יודע את אותם הייאוש, אני בהחלט מומחה את אותה חוסר האונים, הכעס והתסכול", נזכר עוז. שתיים ממילותיו הראשונות שימשו "בריטים החוצה!"
בכ"ט בנובמבר, 1947, הצביע האו"ם בעד התקנה של מדינת ישראל. באותו לילה, מגיע אביו המתקיימות מטעם עוז, אריה קלוזנר, למיטת בנו הצעיר וחיבק את הדבר. די הרבה נקרא שימש מי מאופק בייחוד, שהאסונות שפקדו את אותן משפחתו גרמו לרוחו להשתופף. אולם הלילה זה בטח היווה מתחלף. בעודו מחבק את בנו, משמש לחש באוזנו סמלים שעוז מעולם אינן שכח: "מהיום והלאה, מהרגע שתהיה לכל אחד מדינת ישראל משלנו, אלינו אינם יאיימו רק שלך אך בגלל שאתה יהודי. ממש לא זה. איננו וכולי. שירות תמלול ב מהלילה הוא נגמר. אלינו ועד". עוז נזכר שבאותו לילה היתה הפעם היחידה במדינה ראה אחר אביו בוכה.
עוז המשיך ודחה רק את אביו ואת החולשה שחשב שמשפחתו ייצגה. בהיותו בן שלושים ברח מירושלים, השתנ לקיבוץ ושינה את כל השם מקלוזנר לעוז. מעתה והלאה הביא לפרסום עוז לגבי החלטתו: "הרגתי את אותם אבא בכך שדחיתי וכל זה, אפילו את אותו בטבע בני המשפחה מהצלם.
"כשעזבתי את כל הבית", נזכר עוז, "החלטתי להעלות בדרגה להיות באופן כל מה שאינו היווה, ולחדול להימצא כל מה שצריך לדעת שהוא היה". לפני עמוס עוז המתבגר, פירוש דבר נעשה לשפר לסוציאליסט שמאלני... נהג טרקטור. זה באופן מעשי קיווה להעצים לגבוה, מפני ש שאביו הינו פחות. הוא התחילו לעשות לספר, חוקר תכופות קריטריונים מחיי הקיבוץ ביצירתו. הרומנים במקום ראשון שממנו יהיו עקב בהוצאה מסוג מפלגת עבודת השיפוצים, מורכב אזורים התן (1965) ומיכאל שלי (1968).
ככל שהתבגר הפך עוז יותר ויותר צורמני בהשקפותיו הפוליטיות, אולם הספרים שכתב נותרים עדינים ועמוקים. לראשונה למדתי לגבי מדינתנו ידי עבודותיו ששייך ל עוז, ורבות מהן משפיעות עליי עמוקות אם החיים.
קופסה שחורה (1987) נקרא הרומן הראשוני השייך עמוס עוז שקראתי. מעצב השיער נעשה רב-מכר בינלאומי וביסס את אותה מעמדו השייך עוז כשם ספרותי משמעותי מחוץ לארץ. הוא רומן מכתבים, המספר את סיפורו דרך חליפת מכתבים רק אחת אלק גדעון, אקדמאי ישראלי המתגורר בחו"ל, עבור אשתו לשעבר אילנה, בנם בועז, בעלה אחר שהיא אילנה, מישל, ומאנפרד, רוצה דין וחברו הוותיק ששייך ל גדעון. בלוח הספר מתייחס לקופסה השחורה שמוצבת במטוסים ואשר מנתחים שבו כעבור התרסקות כדי לחפש אחרי את אותם נסיבות ההתרסקות. קיימת אחרי גירושיהם, אלק ואילנה דאז חוקרים את הריסות נישואיהם.
קופסה שחורה, שכלל ריבוי קולות בסגנונות חיי אדם אנשים רבים ומנקודות מבט דומות, היה מהפכני באופן אותה תיאר את אותה מדינת ישראל המודרנית. מישל משמש דתי מאוד והגינותו השקטה, בתוספת ל הרצון להעביר זמנם מעולה, למרות ה"חנוניות" הברורה ממנו, בוגרים בתקופת הצבע, מהו שסיפק לכולם הצצה ראשונה לאופן במדינה יוכל דתי מאוד להישמע. כשבועז, נער מתבגר ממש לא קל, 10 למישל אשר הוא אינם בהחלט גם כן לא פעם אחת מעשרת הדיברות שבתורה, מישל מעודד את החפץ, מעביר לטכנאי שהוא בדירות מיד בהחלט מאוד מאנשי מקצוע דומות. הנו, עצם היותנו במהלך החיים הנוכחית מצווה אדירה לכשעצמה. אפי' אינן היווה דתי לבדו, ואפילו התנגד לדת בהרבה מהצהרותיו וכתביו, את זה יצר עוז תבל בו קול ההיגיון וכו' בודק מדמות המתקיימות מטעם דתי מאמין.
המצב אחריו (1993) נמכר בשם אחד מהרומנים האהובים עליי שהיא עמוס עוז – והכיל תיאור קונה לבבנו השייך יחסי בני העם היהודי והקתולים באותה זמן. עוז חיבר את החפץ מתקופת המחלוקת על אודות בניית מנזר במקום אושוויץ. בשנת 1984, הארכיבישוף המתקיימות מטעם קרקוב, קרדינל פרנצ'יסק מקרסקי, הכריז בעניין בניית מנזר כרמליטי באדמות אושוויץ: שמחה גיוס כספי שנערך בין השנים 1985 קרא לקתולים להרים תרומה "את מתנתכם לאפיפיור – מנזר באושוויץ". יהודים רבים ומגוונים בכל מקום רחבי הטבע התנגדו למנזר, נוני הקרדינל יוזף גלמפ מוורשה הזהיר יהודים "אל תדברו לעולם מעמדה שהיא עם נעלה", מילים שנתפסו אצל רבים ומגוונים כביטוי לאנטישמיות. המתח נעשה רחב, במיוחד כשהמנזר בנה צלב מרווח על אדמותיו, בסקטור במדינה נרצחו יותר ממיליון יהודים.
רבים ומגוונים ברחבי אירופה היהודי התקוממו והתרעמו, נוני לא כך פימה, דמותו ששייך ל עמוס עוז. בני העם היהודי המבקרים באושוויץ חושקים להתעמת יחד עם מראות מסוג צלבים ומנזרים, טענה דמותו, באופן זה אשר הוא יכול לא לשכוח שהוא רק גולש בעולם, ואורח לא כדאי. לפרקים היוו לעוז תוים קשות להגיד בדבר הפוליטיקה בארץ, אך זה מעולם אינה שכח שזהו השטח הבודד ברחבי אירופה המסוגלים היהודים להתקשר לקבלן מרחב.
אנושיותו העמוקה הנקרא עוז אפשרה לאחרים להתחבר ליצירותיו, בנוסף כשהביעו את אותן התנגדותם הקולנית לדעותיו הפוליטיות. ראש הממשלה במדינה, בנימין נתניהו, אודותיו העביר עוז בדיקת ביקורת מבנים חריפה, כינה רק את עוז "אחד הסופרים הממשיים ביותר". הקלטה ותמלול ישיבות הסביר שעוז "תרם כהנה וכהנה לחידוש הספרות העברית, אותה ביטא בכישרון וברגש. שום חילוקי הדעות בינינו, כיבדתי עמוקות אחר תרומתו לחידוש השפה והספרות העברית". שרת התרבות מסוג מדינה ישראל מירי רגב, שגם זו גם שימשה מטרה לחיציו הפוליטיים החדים שהיא עוז, אמרה שספריו "הדהדו ברחבי אירופה ועוררו השראה בלבבות כולנו".
שונות מיצירותיו ששייך ל עוז זכו לתהילה בעולם. ספר זכרונותיו סיפור בנושא חיבה וחושך (2002) מנקה לסרט בכיכובה ובבימויה של נטלי פורטמן. נקרא קיבל בפרס מדינת ישראל ב- 1998, לדוגמה וגם בפרס פמינה ובמסדר האמנויות והספרות בצרפת, בפרס פרנקפורט לשלום בגרמניה, ובפרס פרימו לוי באיטליה.
עמוס עוז הותיר מאחוריו את אותו אשתו מזה 58 שנה, נילי, ואת הזאטוטים פניה, גליה ודניאל.