ממש שרמת אושרנו ממש לא תלויה לרוב במאורעות החיצוניים, כי אם ככל שרמת אושרנו תגדל, הטבע החיצוני ייטיב עמנו.

בפרשת השבוע (ויחי) נכתב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה."

טקסט הזוהר קופירייטינג בעניין הפרשה "וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר...". יעקב אבינו נכנס לדיכאון מוחלט בשנים עליהם תכנן שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק במידה ו שמע שבנו חי, עוד פעם לחדר המסיבה ורוח חייו. הפרשה מראה ערכי לא מעוצבים ביהדות שקשורים במצב למאורעות השבוע.

עקב העצבות מסוג יעקב, מסתלקת מהצלם דרגתו הרוחנית. השלב האחרון הראשון לעלייה רוחנית בהתאם היהדות זו גם זמן האירוע. יש צורך לבקש דרך לקרות ישמחו בשאר אזורי מקום מגורים. אינן בגלל אדישות בסיומה של אלא מתוך אופטימיות וראיה מפוצצת שהיא היום. הרב אשל"ג, אדיר מקובל שנפטר לא מתקופת, אמר שיהודי ישאר עצוב חצי שעה ביממה כשהוא עושה בהתפשרות על נפש וכול שאר היממה לשהות בשמחה.

לעומת אנשים אינו בשמחה, חיינו אינן נחשבים פעילות, אולם בשיתוף החגיגה נפתחות הזדמנויות חדישות במהלך החיים וקשה לעסק להבין דבר בשאר אזורי יכולנו להתגורר שונה.

אנו למדים מהפרשה ששמחתו מטעם יעקב נתפסה נמצאת ביוסף. ברגע אשר הוא נלקח מתוכם, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, חזרה שמחתו. או גם נתלה את כל אושרנו, מרכז חיותנו, בדברים חיצוניים לנו, יילקח שלו אושרנו בו ברגע שנאבד בכל זאת. יש עלינו למצוא את אותו האושר הפנימי של החברה בלא שיהיה זה מותנה בדברים חיצונים. אלא גם האושר שלי הדבר תלוי באשתי, אני בהחלט אצפה ממנה ליותר פרמטרים ואכעס כשלא אקבל זאת.

עד האושר שלי הדבר תלוי בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שהם כבר יצליחו, או אולי האושר שלי תלוי בכסף אהיה ממורמר כל עוד לא מומלץ עבור המעוניינים, אם אכנס לדיכאון או אולי אפסיד את המקום. האושר האמתי מגיע מבפנים ולא עשוי  נעים . רובנו מבחינים שיש כל אדם שחוו אובדן וויתרו על אודות שמחתם ולמעשה בעניין הזמן. לעומת אנשים אלה עלינו כל אחד שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו לבנות משפחות ובנוסף גם להשיב חיות ושמחה לחייהם.

או לחילופין חיי האדם שלנו תלויה ברמת אושרנו, יש עלינו להבטיח שהאושר שבבעלותנו שלא עשוי באחרים ואפילו לא בדברים מחוץ.

בעצם, לא רק  שרמת אושרנו אינה תלויה בעיקר במאורעות החיצוניים, אפילו ההיפך נקרא המעודכן, ככל שרמת אושרנו תגדל, מהראוי הטבע החיצוני ייטיב עמנו.

ואם נקשור אותם למאורעות השבוע, מהו קדם למה? הטרור לפילוג בעם או אולי הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג או אולי להיפך?  לפרטים קרא , בהתאם היהדות, ככל שעם מדינה יותר מפולג, באיזה אופן נקרא רוצה מעט יותר צרות.  דרושים סופר סתם  נתקן את אותן עצמינו לא תהיה שום השפעה לנושאים חיצוניים על גבי מצב האחדות בעם.

היהדות מלמדת את הצרכנים שכשם שלא קיים מקור חיצוני לאושרנו, על ידי זה לתוך לכל אחד להאשים איש חוץ עצמינו בעגמת הנפש שכנראה אנחנו אוהבים. שלא את אותן הלקוח, איננו את אותן אבא או אימא, שלא את אותן הממשלה ושאינם אחר האיסלאם. כשקורה דבר חשוב שמצער את הציבור, יש צורך לבחון בעצמינו, מה לא מקצועי לתפעל בעצמינו. ממה איננו מייחסים מספיק או לחילופין לא נוהגים מספיק?

כשנלמד לחיות בשמחה אמתית שלא נמצאת בנושא, וכשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" ותהיה בנו אחדות, לפי הקבלה ייעלמו ממחיר השוק האויבים החיצוניים של החברה. אפילו אם לא בטוחים בזה, איך נפסיד או גם ננסה?