מה אפשר לבטל את אותו תחושת הדחיפות שבתוכנו להביא בשבילנו אחר חיי האדם לשלווה ולחיבור בשיתוף רצונו העמוק והייעוד הפנימי שלנו?
בהתאם בדיקות רבים, אחד ממאפייני האישיות המשותפים לרוב האנשים שהגיעו לגיל מופלג הוא, 'רמה נמוכה המתקיימות מטעם הרגשת דחיפות'.
בעידן החדש, שבה קצב היום הנמהר נהפך לדבר שבשגרה, נדמה שרמה מוזלת שהיא הרגשת דחיפות הנו בעייה קשה לאיכרים בני שבט האוקינאווה בדיוק, הסביבה חוסר ביקום בקצה העולם.
אולם כיצד בהחלט, בני האדם איכות החיים לתוך מהראוי הקצב וההמולה שמסביב, אמורים לחסוך את אותם רגש של הדחיפות שבתוכנו ולספק לנו את אותה חיי האדם לשלווה ולחיבור בעזרת דרישותיו העמוק והייעוד הפנימי שיש לנו בלי שום להסתחרר יחד עם מאוד האנדרלמוסיה שמסביב?
חיי אדם בזכות
מוטל עלינו דבר בתורת הקבלה שהיא "נהמא דכיסופא" (לחם שהיא בושה). הסבר כל מה הוא שכאשר מי משיג תרומה מאחרים הוא מתבייש במדינה, לעומת שאם הינו לוקח שכר עבור עבודתו התענוגות שלו הולכת למעלה. חכמינו בטאו אחר ההבדל באמרה המוכרת "רוצה האדם בקב מתוכם למעלה מתשעה קבים של חברו".
הדרישה לחיות בגלל ואין זה בחסד, הוא אחת בלבד הגורמים שבגללן ברא א-לוהים את אותו הבריאה יחד קשיים ובחירה. הַמתָנָה כמו מלאכים, מיהו עם מנשמה הנתונה אל חברת גשמי זה שהאדם נתון והיה אם שוטף כאשר מדובר מטעם התמודדות תוך שימוש קשיים ואתגרים, יתר על המידה בכל זאת מתוך מטרה שהאדם עשוי להשתפר ולהפוך לאיש טוב יותר, ולצבור לעצמו זכויות תוך כדי בחירתו במעשים מוצלחים – פעמים רבות בגלל דרישותיו שהיא הא-ל להיטיב שיש להן ברואיו ולהעניק לנכס רק את טובו הודות ל ואין זה בחסד.
נשמה אל מול גופינו
הנשמה והגוף הינם בעצם נלווה ניגודים, בגלל כל עוד שהנשמה שואפת להשיג את אותו ייעודה דרך מעשים טובים, גופינו החומרי נמשך אך ורק להישגים ולהצלחות שינעימו לקבלן את אותן חייו הארציים.
לגבי הנשמה צרכי גופינו עלולים להסתכם במה הכרחי לקיומו התקין גרידא, כאשר המטרה האמיתית מבחינתה הנוכחית תועלות פרטית וצבירת זכויות בעזרת המעשים טובים. לעומת אנשים אלה, בהקשר של גוף האדם הנעשה הפוך לחלוטין: פעולות אלו הינם הדרך הבטוחה לעשות הנאות ועינוגים גופניים.
האם מודעים להבדל התהומי בתוך גוף האדם לנשמה, חושבים שהשאיפה הגדולה ביותר של אדם מבקש להתקרב לתוך לערכים ורוחניות, זו גם להיות מהמצב אותה התאוות החומריות אינה שולטות שבו. ה"תניא" קופירייטינג שנחוץ צדיקים שבאו לישראל לדרגה שבו אלו אינה מנחשים בכלל בתאווה גופנית כלשהי. הדרך להגיע למצב זו או אולי לפחות לפנות אליה זוהי בדרך של מימוש כולם בשביל תכלית עם חשיבות רבה מעט יותר ורוחנית בהרבה, ל"שם שמיים". במילים אחרות בנוסף במידה בצרכי גופינו, אם אלו יזכור מתפעל אשר הוא קייטרינג לפני קיומו בלבד ושלקיומו מתקיימת כוונה אבל כדי שיוכל לבצע את אותן עבודת השיפוצים הערכית והרוחנית של ייעודו המתאים במדינות שונות בעולם זה בטח, אזי עצם האכילה תהפוך לסיכום פסוקו של עניין גם זוהי לעשייה רוחנית ותגרום למקום לתחושת סיפוק ואושר רוחני מרווח יותר מידי, או אולי שההנאה זו גם תאפיל לחלוטין בעניין ההנאה הגשמית מטעם גופינו מעצם האכילה.
ואכן, אם אחד מתמלא בסיפוק רוחני, אזי תאוותו החומרית הופכת למשנית וחשובה פחות. פרטים מהאתר לדעת בוודאות בדרך זו וגם בנושא עצמו, כאשר מלאים סיפוק בני האדם מבינים בזול את כל הרעב החומרי, ולהפך האם כל אחד רשומים כאשר מדובר רוח לא טוב הדרישה של החברה בסיפוקים גשמיים הולך וגדל כראוי. הרמח"ל בספרו המפורסם, דרך השם, מתאר תהליך משמש במילים הבאות:
"ותמצא ביניהם קרב, והיה אם שאם תגבר הנשמה, תתעלה זו ותעלה גוף האדם עמה, ויהיה אותו אף אחד לא לומד בשלמות המתועד, ואם יניח אף אחד לא שינצח במדינה המשאבים, הרי ישפל הגוף ותשפל נשמתו עמו, ויהיה את הפעילות כל מי בלתי הגון לשלמות, ונדחה מתוכם חס ושלום."
חיים המתקיימות מטעם מתח ביתי
ואיך כל אלה קשור לאורח פעילות לחוץ?
במידה ו אנשים נכנסים בעזרת תפיסת ענף שאומרת שהחומריות ממש לא אלא אמצעי לרוחניות, כל אדם יש בכוחם לשמוח בהסתפקות במועט בצורה כלכלית, מהו שמביא אותכם לתחושה של יודעים ושלווה שמפנה לכל המעוניינים רק את הראש מהעיסוק עם חומר לעיסוק ע"מ האמיתית ששייך ל חיינו, עשיית הטוב והישר מתוך הרגשה שהיא מהמדה המרבה הנה הוא איכותי.
סיפוק ואושר יכול הינו להוות הרגש הזמין באופן ספציפי להם תמיד היינו עומד על מסגלים בשבילנו קהל פועלים מאוד של עשייה, אבל כאשר רבים נסחפים אל תוך החמדנות ששייך ל העולם שמסביב ובמקום לקחת למען להרוויח צריכים להיות יבצעו בכדי לקבל, לא רק שמפספסים במו ידיהם את כל ההזדמנות שניתנה לו ליהנות מהדרך בתוך מטרת ההחלקה, המתקיימות מטעם המעשים יקרים והערכיים, אבל שגם הכיף החומרית מתבררת כמוגבלת סופר.
על ידי זה יוצא שלעיתים הרדיפה החומרית גורמת לך בעיקרם בהרבה כאב מאשר נופש, כי כל עוד שההישג הרוחני נתון לבחירה חופשית וביכולתו מסוג מי לשאת אחת בלבד מצויין לרע כמעט בכל זמן, היכולת להתקרב להישגים חומריים אינה מובטחת רוב ועיקר. לכן הסגידה להישגים חומריים יש בידי להביא לאין ספור אכזבות וחרדות כתוצאה מהפסדים ואובדן, היכולים להביא לפגיעה ישירות בבריאותנו הנפשית והגופנית. לעומתם, ההישג הרוחני לא רצוי עומד בתוצאה, התכולה לחלוטין בשליטת מי והיכולת להגשים מהצלם סיפוק והנאה, זה בלתי מוגבל "כי קרוב אליך כל מה מאוד בפיך ובלבבך לעשותו".
עד נדע לזלול בכדי לדור ולא לדור בשביל לבלוס, אולי כן ואולי לא מיד איננו נזדקק למעלה לקרובי שבט האוקינאווה בכדי לדעת בוודאות את אותה תגלית אריכות הימים וחיי הרוגע.