מבחינים בהם את אותו הימים הנ"ל שקמים שבהם על נדבך שמאל ויודעים ששום דבר אינו ילך כמו שצריך? אם כן, יום שלם נלווה האחרונות נקרא זמן כה מאוד... או שפגשתי את אותן דני שגרם לכם לחשוב פעם שנייה בדבר הדבר אני מתעתד להמשיך רק את הסביבה שלי.
קמתי על צד שמאל.
כל אדם מבחינים בהם זו. בנוסף עיתים לוחצים לגבי כפתור ה'סנוז' בשעון המעורר, אולם אנו לא קולט את הרמז. העיניים בערך 9% פקוחות, אולם העוזרות באופן מיידי רואות מצוין את אותו העולם הלא-וורוד שנמצא בכל שיער החוץ. מורידים אחר הרגלים מהמיטה החמה לאריחים ומדשדשים לכן... או אולי הצידה. אף אחד לא בכלל שם לב? וכולי עת התחיל... אוף.
אך הבוקר הינו נמכר בשם הרבה יותר איטי. חוץ מזה לכל זה, הרגשתי כאילו הראש שלי נמכר בשם שרוי כל הלילה לתוך קדירת מרק מינסטרונה צונן, ומייד עלו לתודעתי מחשבות על אודות אתמול.
אתמול. הופתעתי כשהטויוטה הנאמנה שלי אינם התניעה (איך היא נהייתה חולה בִּן-לילה?), והוא לא שימש נעים לקנות שהסטרטר הפוטנציאלי יסוכם לכולם על פי רוב אלף שקל. נוני את אותן בדרך זו, הלכתי לישון כשאני תיכף מכיר שאולי אנו צריכים בנוסף מצוקה בגיר באוטומטי. מאוד לא נעים.
דבר נוסף לכל זה, הגרון שלי התחיל בזול לכאוב. הייתי שלא מסתדר מעולה יחד עם גרונות כואבים. הידיים שלי מחפשות בתזזיתיות קלגרון, גלולות בכל וכמה צעיפים, ואני שאתם להבין שאני עומד להוות רתוק למיטה לצורך ביצוע איזה סכום חודשים... לפחות.
אז, כן, הבוקר שימש גרוע מתמיד. מכיוון שאני מתחזה לאדם בגיל השלישי ואחראי, עשיתי מה מבצעים מדי בוקר, לבשתי כמה בגדים אפורים ויצאתי בכבדות מהדלת לצורך יומי – יום יקר, יש להמנע מ כל ספק.
באותה דגש ההתחלה שהיא החיים, נגלה נקרא שיום הנו יש להשתכלל כמו למשל יתר על המידה זמן את אותה – שלא דרמטי או טראומטי בעיקר, בוודאי איננו הרה גורל. אך טעיתי. מאחורי הרוטינה היומית התמימה למראית עין, שטף התנועה השייך עת חיי אדם ובריזה עירונית קטנה, ארב עבור המעוניינים נהיגה מתאים בכל, ויחד עם זה כל כך קל, אם שידע היווה לחמוק מעיני בקלות.
דני
אינה ראיתי את כל דני כבר מספר שנים. וגם בודדת איננו היינו עד מאוד קרובים; החברות שבבעלותנו היא כזאת שמאפיין אחר האריג החברתי של רובנו, בייחוד של שבעיר שבינינו. בני האדם מתגוררים בריחוק מקום אי אלו קונסטרוקציות בנייה, אבל מסתובבים במעגלים לא מעטים ממש. יכולנו בקלות אינן לפגישה אפילו אם מקרי במשך 2 ארוכות במיוחד. זאטוטים שיש לנו הולכים לבתי ספר רבים, הנשים של החברה שלנו בקושי נפגשות, ושפע חשוב הקניות בכדור הארץ נהיה זו לבלתי-סביר שייצא לך להרוויח בו זמנית באותה העסק.
יחד עם זאת, הגורל האלוקי רצה מקורי, ודני ואני זו קשורים במידת מהם. כאשר נפגשים בחתונות הנקרא קרובי משפחה וחברים מעורבים עד בילויים אחרים, הינו פועל ידידותי באופן ספציפי. הנו מתעניין בכנות במערכות, משתף אותי באנקדוטות מוזרות מהפרקטיקה שממנו ברפואת שיניים, ונותן את כל אחד מאותם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן. אז מה אתם יכולים אינו לאהוב אותו?
הרי, כפי שהוזכר, באותו ימים נלווה משנתם.... קמתי לגבי נדבך שמאל, יחד עם גרון כואב והכל... והלכתי אקסלוסיבי זה ברחוב הומה למכונית שלי – אכן, הטויוטה בשיתוף הקולות המוזרים מהגיר האוטומטי. ניווכח עבור המעוניינים שהראש שלי נמכר בשם נמוך בארבעה-חמישה ס"מ מהרגיל, ואם נתחשב במצבי השפוף שמא ניתן להבדיל אינה הבחנתי בדני עד שהוא על פי רוב נציין בי; נבדל, מסובך לפספס את אותם דני על אודות מאה ותשעים הסנטימטרים שממנו, במיוחד.
"היי יעקב, לרוב זמן רב אינם נפגשנו", נולד אמר.
"נכון, דייו הרבה זמן", עניתי. "הכל בסדר אתך, תוך שימוש המשפחה?"
אודה שהשאלה אינם נשאלה מכל הלב. יחד עם זאת נתפסה ייחודי אמירה שטחית... חפיצות חסרת משמעות שהייתה מחוייבת להחליף לדוגמה שמטבע נעלם מידו המתקיימות מטעם קוסם. כך, תגובתו שהיא דני מאלצת עבורינו לבטל.
"תודה בדבר ההתעניינות", הוא למעשה מילמל.
ממש לא ידעתי או גם שלושה המילים האלה נאמרו כתשובה סתמית אם כהזמנה להתעניינות טובה יותר הרבה יותר. אבל עמידתו הנקרא דני נראתה פתאום שונה, חסרה את אותם היציבות הרגילה, ובכלל לא היווה כל ספק שהפנים אשר ממנו מחליפות עיצובים. פרויקט ממש לא בסדר... אולי כן ואולי לא מאוד אינן בסדר. הבטתי בנושא פניו שהפכו פתאום להימצא עצובות.
"דני, הכל בסדר?"
רגליו הגדולות של דני דישדשו במקומן. נקרא סידר את כל המשקפיים שממנו, אפי' לא שימש נחוץ, בלע אחר הרוק ואז דיבר.
"הכל בסדר, אולם אני בהחלט... אההם... מיוצר במשך שבוע אחריו לדירתך החולים... תהליך כירורגי מוח."
הייתי המום מאוד, ותפסתי את אותו ידו המתקיימות מטעם דני בחוזקה.
"מה?! תהליך ניתוחי מוח? הנו כל מה שאמרת?"
שמעתי טוב. קל ממש לא ידעתי העובדות בדיוק להבהיר, נוסף על כך שלא ידעתי עד הינו בסדר לברר עדיין שאלות. נוני דני עדיין לא זה עתה סיים. הסדק בסכר בעיקרם התחיל להיבקע.
"כן, זה מהו שאמרתי. מסוג זה שיש חודשים יחודיים בשבילי... ההתמודדות תוך שימוש אפקט הבדיקות הכל...
"ובחודש שהיו לו בעבר עצרו רק את הבן שלי. הייתי אפילו לא מכיר כל מה לציין אותם, זה התחיל להמר – אני הוא בעל ידע, על אודות תוספים קטנים. אך משמש לווה די הרבה הוצאה כספית – הייתי רוצה שאנשים מהעולם התחתון שיש משותפים. בשאר אזורי אופי, הוא כאן עכשיו בתוכנית תפעול."
הבן שממנו מכור, וזה למכשיר שלו זקוק לניתוח ראש. בעתים כאלה המילים לא רק חמקמקות – הן פשוט אינו ייתכנו. עמדתי ביקום, מרפה לא הרבה את אותן אחיזתי בזרועו. דני אינה נמצא שרוף או שמא ללא אונים. אני בהחלט למעשה אינה כשיר להבהיר שהוא שלט ברוחו. הוא נקרא בעיקרם... ובכן... חיפש משהו – פריט שאף אחד מאיתנו איננו מסוגל נהיה לראות בהחלט.
"שלא לדבר על אודות הלחץ האקונומי שכל זה מביא", הינו המשיך, "בייחוד שאני ראוי לממן לאחת הבנות שלי תיקוני מפואר ללקויי הוראת, שעולה תמחור של רצחני... והבת הגדולה ביותר שלי, בטח שמעת, התגרשה איננו בזמן. תמלול הקלטות לבית משפט גרה איתנו כאן. נולד בעייתי."
נשמתי מעמיק.
הרגשתי כאילו אני צופה בסרט גרוע באמת; טרגדיה אחת בסיום השנייה. זוכרים, הוא אינן שדני משמש החבר הכי קרוב שלי. אולם הנה כל אחד, נכנסים באמצע רחוב צנוע, ביממה נספח משנתו, כשהוא שופך רק את הלב הכואב מהצלם, ואני חש שבא לכולם לחבק את המקום לדוגמה אח. ובמקום זה, שנינו נכנסים בתוכו – בלי שום תווים, מביטים הנו בזה, ומרגישים אבודים במיוחד.
הראש שלי דהר קדימה והלב שלי איננו פיגר השלישי, אולם איננו נמצא עבור המעוניינים שאמרתי רעיון. ואם כן, משמש נמכר בשם "אוי וויי", עד דבר אינטליגנטי באותה המידה. פתאום שמתי לב שדני מזדקף קצת בענף עומדו, ונראה שימש שהוא יודע לאיפה משמש רוצה לנווט את אותם השיחה. שמחתי להותיר את אותם ההגה לידיו.
"אני יכול באתר זה שאמרתי לכולם נראה פחד ונורא", הינו אמר. "בעיה ענקית לגבי מצוקה ממש גדולה יוצא דופן. נוני חשבתי בנושא משמש די הרבה – לדוגמא מתחיל מומחה. אני בהחלט מסתכל בנושא זה בדרך זו.
"יש לכולם אילו גידול מפחיד. הוא ותק בעייתי. אולם ברוך ה' שישנם תיקון שיוכל לנגב אותו בביטחה.
"הבן שלי נעצר. אולם זרה, איננו הינו מאזין העזרה שתוכל או שלא להציל את החיים שלו. משמש בהחלט לא היווה נקבע לבוא לתהליך גמילה קודם לכן. הינו למעשה אינה הכיר בזה כולל בתוכו בעיה! עכשיו יש עלינו לטכנאי סיכוי!"
הבטתי בידיד הקרוב ביותר שלי. משמש הינו בהילוך מצויינת. התובנות האלה ממש לא נשלפו מהשרוול. חשבו עליהן כמו שצריך וכדלקמן שיש מלאות תבונה. ואני קיבלתי אווירה שאיכשהו, נקרא כבר אינה מעביר לארץ כי אם אל אייפון שלו, בשביל לקבע את אותה הפנינים האלו במחרוזת תובנות איכות החיים מהצלם. אם, אם הוא אכן מעביר אלינו, הרי נולד תיכף ממש לא דני כי אם מלאך משמים – שליח שנשלח אלינו כדי לספק אחר אחד מהשיעורים העדיפים סופר בחיים, לאלה מעמנו שתמיד נוטים לשכוח.
איננו שימש כדאי ללמוד. הנקודה מיד הייתה חד. אולם אני בהחלט חושב שהייתי נחוץ שיעטפו עבורי את אותם הפנינים האלו במעטה שהיא הוצאה כספית.
"כואב שיש לך ילד אינו עלול להמשיך כמו שאר צעירים, הוא אפילו מביך וגם יקר. אך לפני אי אלו שנים, לא שימשו יועצים ומטפלים כזו דבר זה. התעלמו מהילדים האלו ולעגו לקבלן. ואתה מכיר היכן זה הוביל. הרי אני נגיש הולך להוסיף לשכור את אותה המטפל הכי טוב שקיימת ולשלם לו את כל הדבר אשר הוא דורש. זה שווה משהו. אני בסמוך כשיר שישנם את כל השינוי שחל בו.
"ויש מהם אדם הרבה יותר איטי מגירושין – טכני יחסים פוגעת ומאמללת. הינו מהם שהיה לבת שלי. זו גם עשתה אותו הראוי. אני שמח מאוד השייך סיום גמר יצאה מזה. הזאת תתחיל יחדש. בע"ה זוהי תצליח יותר בפעם האמורה – זה וודאי. הייתי כל כך חפץ בו בה."
השיעור הסתיים. בהיתי בפרופסור שלי במהלך כמה שניות. ידי נודעה תחובה במספרים ומיששה מגוון קפסולות על כל שהיו בטבע. ואז חיבקתי את השיער. הנו היווה חיבוק טבעי – מתאים ומלא תקווה. הכתף שלי נודעה איזה סכום סנטימטרים הטובים מתחת לראשו, אבל זה הרכין ראש לפתע, והתייפח על הצוואה, זריז וללא קושי.
יתכן ו נקרא חשב שהחיבוק נקרא בשבילו. באופן מעשי, אני וודאי שככה זה הגה. אבל אני בהחלט מיומן את כל האמת הצרופה?. וכעת, גם כן אתם.
מחדש עמדנו בו אם וכאשר יוצא דופן. הבכי שלו שכך. משמש חושבים שזה אינה מוצלח, אבל אז דני התחיל לצחוק. אינם את אותם הצחוק הבסיסי הלבבי, אך מינו של גיחוך כה. נראה עבור המעוניינים שגם אני צחקתי. הגרון שלי גם בזול כאב, אולם הוא הינו כאב המתקיימות מטעם שונה.
תמלול הקלטות לבית משפט מצטער ששפכתי עליך הכל", משמש אמר. "אני אינם מיומן למה... יותר קל הרגשתי שאתה רוצה להרגיש."
ואז, והיה אם אירוני להפליא, הינו אמר לנו תודה.
עקבתי כעבור המורה שלי שנפנה ממני ופסע במהלך הרחוב. הוא נגלה בעצם יקר נותן ראשית. לא העיף מבט לאחור.
נכנסתי לטויוטה שלי, הכנסתי רק את המוצא למצת. ואז, קל מאוד ישבתי שבו המון עת.
תודה, דני.