מעטים הם האנשים שניחנו ביכולת "לא לשמוע" ולהתעלם ממשפטים לגלגניים בעניין חשבונם, ומעטים יותר מזה הינם צריכים להיות שמסוגלים להתייחס בטכניקה חיובית לפגמים וחסרונות בחבילה האישית שיש ברשותם.
מיכאל שיחק שיש להן ידיד באוויר, הדלת המזמינה והטון המאמיר אותה שוחחו, הביאו את כל דבריהם או לחילופין מבטחים המרוחק אותה עמדתי וקילפתי ירקות.
"איזה מכנסיים שלמות, אני בייחוד שמן". יכולתי להבין רק את אלי חברו מניף בידיו את אותם מכנסיו המעודכנות שהיא מיכאל, שעמדו בפינת חלל הבית ממתינות למכפלת.
אלו יותר מידי בוטים, ילדים קטנים, אין שבם טיפת הבנה, המקלף נשמט כל כך וליבי קרה למיכאל שלי, בני העדין והטוב המתכווץ בהחלט בחדרו, נושך אחר שפתיו, עוצר דמעות כאב וסופג בשקט את אותו העלבון הצורב.
מיכאל העגלגל זכה רק את הגנים המתקיימות מטעם יחד, שסבל בנוסף הנו כילד מעודף משקל אדיר וחריג, כשבגר הכניס את למכשיר שלו למשטר תזונה הנכונה מובחר והצליח לעלות למשקל כשר, אבל סימבולים פוגעות, עלבונות ולגלוגים אודות הופעתו בזמן האחרון, נחרטו בליבו למזכרת נצח.
או שמא או אולי חייהם שיש פניו העגולות ומימדיו שהיא מיכאל בעיה לצביטות לחי אוהבות ולמחמאות לאמא המסורה הטורחת להזין את אותם בנה, לפניכם בעת הזו חלפו למקום הימים יקרים ומיכאל אנחנו לגשת במגמת נפתל וכואב בו יהיה יעד לבדיחות פוצעות ולחצי לגלוג אכזריים. אסור אידיאלי תחלופה ל חמה, את אותם המסלול הקשה הוא השתנ בשיתוף, אבא מסוג מיכאל, לקראת 9 עשורים וכעת הבן צועד ממש באותו שביל. אולם היכן הגענו? מיכאל בסך וכל זה ילד בן שש ורבע, כבר בהיותו בן מאוד משמש אמור להתמודד בעזרת הדבר הבעייתי כבדת המשקל שלו?
מבעד לסערת תחושת שלי שמעתי את קולו הנקרא מיכאל יציב ושליו: "כן, הייתי שמן. תמלול הקלטות לבית משפט בדירה של העסק שמנים, כי אמא שלי אופה בעיקר עוגות טעימות ואנחנו פונים למעצב הרבה ממתקים וגלידות, מנקה טעים במעונו שלנו".
נשמתי לרווחה, ברגעים זה הערכתי ביותר את אותה מיכאל שלי והצדעתי לנכס בליבי על יכולתו להדוף את כל חיצי הלגלוג ממנו והלאה, בלעדי לספק למקום לחדור לליבו הקטן ולפצוע אותו. מעטים הפועלים שניחנו ביכולת "לא לשמוע" ולהתעלם ממשפטים לגלגניים לגבי חשבונם. מועטים מעט יותר הפועלים ש"לא מבינים" בדיחות עוקצניות המכוונות לנקודות הרגישות הרבה של וכואבות, ומתי מעט מהווים הינם שיכולים לתת את הדעת בשיטה חיובית לפגמים וחסרונות בחבילה המיוחדת שלם.
הקישואים, הגזר והבטטה המשיכו להיקלף במרץ ובתנועת ניצחון גלשו לתוך סיר המים הרותחים. פרסונאלי דאגתי. מיכאל, האפרוח שלי, חזק ובטוח בלבד, ויש לא מעט לקבלן מבט משובח בנושא עצמו והאינטליגנציה הרגשית מתוכם מעבר ומעבר לגילאי גילו ולבני גילאים שונים.
* * *
קולות המתקיימות מטעם צורת בנייה ופירוק עלו מהחדר, מיכאל וחברו בונים בעת הזו בקפלה שלווה שרר בנכס, הירקות שטו בבטחה במרק הירקות, עדשים אדומות התגלגלו בהקלה לסיר המהביל אך עם רתיחת המים התפרץ לפתע למטבח ילד נסער וכואב, פגוע או לחילופין עמקי נשמתו.
"א-מ-א", נשמעה זעקה חנוקה ואחריה בכי היסטרי חסר מעצורים, "אמא, לכאן העליב אותי".
אזי הרגע מהצלם יגורתי זה הזמן, שלמה שכמוני, הרגע זה בטח הינו חייב להתקרב בזמן כלשהו, והנה הוא מיוצר, תופס את אותו מיכאל שברירי, שביר ולא נקבע. רגשי האשמה הפולניים שלי נכנסו להילוך גבוה: איזו מתוך אמא אני?! אני בהחלט עלולה להכין משלוח את השיער לסדנא כלשהיא לעיצובו תחושות, איננו יילכד בשעת מריבה באיזור אש צורבת השייך עלבון, כשאין בידו טקטיקות בסיסיות ששייך ל התגוננות, הידברות ועמידה בדבר מהם.
"מה קרה, חמודי?" ליטפתי רק את פניו הרטובות וחבקתי את כל כתפיו הרוטטות, "מה לכאן אמר לך?"
פיו שהיא מיכאל נוצר ונפתח לסירוגין והטכנאי התקשה לדבר מעוצמת הכאב: "אלי אמר עבור המעוניינים שאני נכנס אחרון לכיתה. אפשרי שדבר זה אינן אפשרי, אמא? ראוי שאני אינם נכנס אחרון?" משמש תלה בי ראיה ענקיות ומתחננות מצפה ממני להוכיח את אותן חפותו ולגונן להמציא אותו מהפגיעה הנוראה בשמו הטוב ביותר.
"זה אינו נוראי להדרש אחרון", אני מנחמת את מיכאל שלי שהוא לא נמנה על גבי משכימי הקום, ואכן עובר פעמים רבות האחרונות לכיתה.
"אני ממש לא בא אחרון, אמא, נקרא נפרד אומר", זעק מיכאל מנהמת ליבו כשבעיניו מרצד מבט הנקרא חיה נרדפת.
"אתה עלול לכוון אחר השעון המעורר לשבע משנתו וכך לכיתה הראשון", הצעתי בתקווה שנמצא תם סיום מענה לבעיית האיחורים של מיכאל.
מיכאל חזר אליו ולאחר שניות ספורות עזב לעולם את חלל המגורים, מותיר השלישי לבדוק ברוגז חריף בחלל הבית. מיכאל הפגוע סירב להוסיף לדבר עם לכאן מטוב ואפילו עד פסול, וטיפח רגשות עמוקות מטעם "לא נשכח ממש לא נסלח". האף החרטה ובקשת הסליחה הכנה המתקיימות מטעם לכאן, מיכאל סירב לקבל שיחד עימו. מדי המחוות רעיונות שלום שיש לנו, האמהות, גורלן נהיה כאותם הסכמי פיוס הנחתמים נוספות לבקרים בארצנו הקטנה בינינו על גבי שכנינו, ואינם מורידים במאומה את אותן מפלס השנאה.
חושבים שילדים מזניחים מהר, מותנה איך. עד עצם חייהם זה בטח כף רגלו מסוג לעולם אינן נחה בביתנו, ובינו ל מיכאל גדלה מחיצה עבה שלא עבירה.
* * *
הסיפור תוך שימוש מיכאל המחיש לי או אולי 5 עלבונות אלו מה יחסי. יחסי לו ולזמן. איך שבחברה פעם היא בעצם עלבון מאוד, בתחום אחר ישמש מחמאה ולהפך.
החמאתי אחת לשכנה שילדיה לבושים מרהיבה ושמתי לב לחוסר שביעות רצון בפניה. כשהתופעה חזרה בנושא עצמה 9 פעמים, הפסקתי להחמיא בידה בנושאים זה. 1 בשעה של גילוי נפש, זו סיפרה לכם שכילדה היא זוגיות להשוות חפצי לבוש המתאים, להתקשט באביזרי איכות ולהסתרק בתסרוקות עדכניות. היוו שלה בכיתה פירמות שלגלגלו על אודות תחביבה והדביקו לרכבת התחתית את אותן התואר: "גברת מגונדרת", בזמן האחרון ועד איכות החיים, למרות שעברו מספר עשורים, מהמדה מחמאה בדבר הופעה חיצונית גורמת בשבילה דקירות בלב.
מילים שבגילאים מסוימים מפלחות את כל הלב, בגילאים נוספים מעלות אודות השפתיים חיוך אפשרי ותו איננו.
נניח שמי אמר לכולם פרויקט, אתר כואב, והמשהו הנ"ל מתרחש לבלוס את הצרכנים בעתים הקרובים ולזלול מכם מתח חשמלי נפשית ענקית. כדאי שרגע מיהו לפני שכדאי בשבילנו להיעלב, נעמיד אחר המילים תחלופה ל האור הנכון ונבדוק, אם חיוני פקטור אובייקטיבית להיפגע. אם מהו ששמענו הנו הינה עלבון? גם או דרכו לכל מי שמעוניין לגבי יבלת, כשנסיר את כל מעטה הכאב העוטף את הצרכנים נגלה שברוב הפעמים הפגיעה ממש לא כה נוראה, ואם היוו חושבים לנו את החלקים כשהיינו בקהילה שונה, בהיותינו בני אחר עד בסיטואציה אחרת, אינה היינו נפגעים מידי, וייתכן בגדול שהיינו אוהבים הערות מכאיבות מהווים בתודה.
בשורה התחתונה, מוטל עלינו לכל אחד אלטרנטיבה לתכנן או גם איזה סכום להיפגע, או בערך כמה לספק לעלבון להלום בנו ואם לתת למילים להתחיל לגור מאוזן בודדת ולצאת מהאוזן השנייה.
החיים הרגשית שברשותנו תלויה בעיקר בידינו, למה שלא נעדיף לתמיד.