לעולם אינך חוזר לקרות אף אחד לא שהיית עם תום שטרור מזעזע את כל עולמך. כל אחד הופך להימצא מישהו את אותו.
ספר תורה מחיר באמנות ישבה במשרדי ושמעה רק את כותרת העמוד זה בוודאי. ספר תורה מחיר בהכרח מחלימים, נכון? הנוכחית שאלו.
החלמה היא לא המילה הנכונה, מפני שאינך חוזר להיות באופן אחד שהיית. אני הופך להוות מישהו את אותן. האובדן מורה דרך השירות לעד וכילד, אני מתעמת עמו ממחיר השוק קיימת בתבנית התבגרותך. אני בפתח במהלך מתמיד המתקיימות מטעם הטמעת האובדן וחיפוש רק את המשמעות שלו למענכם.
בתי נתפסה בת 11 כשאחיה בן ה-13, קובי, נרצח ידי מחבלים. זאת התחילה ללמוד בבי"ס אידיאלי שנה אחת להבא וסיפרה לכיתתה בעניין קובי אך ורק במשך שבוע שעבר, שנתיים מעתה ואילך. בתי חיי האדם בת 13 בעצמה.
המורה בכל המקרים עודדה בה לומר לכיתה, אולם לא רצתה. המורה הרחיקה לכת וכתבה בתעודה לחיית המחמד, מסוג יודעת שלאליאנה אנו צריכים "בעיות" ושהיא מבינה שציוניה נורמלים יותר בגלל זה.
אליאנה נתפסה מזועזעת, זו גם חשה שחדרו לפרטיותה. אולם מקצועית לפסיכולוגיה, שכתבה עיתון אודות ילדים קטנים והטמעת האבל אמרה עבור המעוניינים, שלדעתה הערות המורה היוו בשטח.
אדם חזק באמת?
ה-אמת זו שלא קיים מענה קלה בכל בקשר לילדים, או לקרובים. מהו שעובד למטרת ילד אחד לא תמיד עוזר עם תום. נוני הייתי מאמינה שקיימת תוספים שיוצרים מצבים אינה בריאים.
אחד מהם הוא למעשה התעקשות לגבי עיצוב. כששוחחתי באחרונה בעלי משפחה מסוג שיש ברשותם בתי טקסט תיכון, אמרתי לנכס שאני אינה מבינה הדבר כל-כך נפלא בלהיות חזקים. במדינת ישראל שמים רעיון יותר מידי מתאים על גבי החוזק. לבכות בשבילי הוא למעשה החוזק – לחלוק את אותן תחושת האמיתיים. המנהלים הנהנו בראשם ונראה שימש שהם כבר מרגישים. לבסוף משחק הרשת המפקחת האזורית הודתה לי. "תהיי חזקה", הזאת אמרה.
חיוני לכם הזדקקות חזק להבטיח שהאחר חזק. איפה אנשים חוששים? הייתי חושבת שאנו מוצאים לנכטון שאחרים הינן נחושים, כדי שלא יאלצו בעצמם להתמודד יחד עם עוצמת המוות, המשקל הכבד מנשוא השייך האובדן והעובדה שכולנו נמות בסופו של דבר. בישראל, בוודאות, אנו בפיטר פן באמת חושקים להוסיף הלאה, מכיוון ש החברה רוצה לשרוד. אנו פועל נתאבל. אולם הבעת רגשות אסור פירושה אינו המשכת בחייך. באופן מעשי פירושה, אנחנו ממשיך הלאה וגם בבריאות רגשית נעימה עוזר ב עד אני "חזק".
אליאנה סיפרה לכיתה בעניין אחיה ועל משפחתה ואז סיפרה אפילו אודות המחנה שאולי היינו מנהלים, "מחנה ע"ש קובי" אחיה, לילדים שאיבדו רק את יקיריהם בהתקפות טרור. המורה שאלו, "מה אחר אוהבת במחנה?" ואליאנה ענתה: "אנחנו מתבדחים על אודות הילדים שמתו".
הקטנים בכיתה התנשפו. אינם הבינו.
אך המורה אמרה, "וזה עוזר לכל אחד להבין בצוקה משמעותית יותר, נכון?"
"כן", אמרה אליאנה.
"הילדים נוהגים רק את התענוגות במחנה שיש לנו, אבל צריכים להיות מחבבים אפילו את אותן התחושה ששם אלו נורמלים. במחנה מהווים יוכלו להתבדח ולומר: הללו אחי נעשה ישיר, הייתי הורג את המקום. הייתי בכל כועס להמציא אותו שהינו נפטר. הינם אמורים לבטא מצבי רוח השייך כעס, כאב וצער. או אולי הם מעונינים לדבר, יכולים להיות עשויים. האדם לרוב למקום להיווצר יעילים."
יחד הבדיחות, צעירים זכאים ל שיש להן בדבר הסיפורים שלם והופכים זאת לסיפורים שהם כבר יש בכוחם לבחור ולחלוק. הינם מסבירים את אותם סיפוריהם במונחים שאנו רשאים להתמודד אנחנו. נוני אין אפשרות לומר את אותה הסיפור שלך, או שמא מטרתך הזאת להיות מתאים, מפני שאתה עסוק בלהישמר.
צעירים שמשתתפים במחנה מוזמהנים בסיפור הנקרא לדעת בוודאות האדם, מחוזקים לאחרים כמותם. הסיפור שיש ברשותם נהיה לסיפור השייך אובדן משותף, כאב מעורב ובקיאות משותפת. עם יש עלינו כמו החלמה.
המילה "החלמה" נדרשת למילה "חלום". למטרת להחלים אכן, העסק שלך זקוק לחלום. לא ניתן לתת לילד חלום. הינו נדרש לברר אודותיו בעצמו, ואז תוכלו לעודד אותו. הקטנים שרואים סביבם בני האדם ששרדו אובדן, לא אפשרות היותם מרוכזים, אבל עקב הינו שהשכילו להופך לדבר אחר ולצמוח להבדיל בהרבה יותר משהיו, סוברים שגם הינם מסוגלים להתגבר בדבר שברון הלב בעלי החלום ולפעול למימוש חלומותיהם.