חג הפסח והקשר המרתק רק אחת שמחת פועלים להכרת תודה.

חג הפסח והקשר המרתק רק אחת שמחת פועלים להכרת תודה.

שיחת הטלפון בזמן הבוקר המוקדמת, מתקופת ביקור בניו-יורק, שברה את העסק. בעלה היקר המתקיימות מטעם סוציאלי פייגי נפטר מהתקף לב אתמול במיטה, כשהוא צועד על טלפון הכושר באוויר השינה שהם עושים. מחשבותיי הסתחררו בהלם:

הוא למעשה היה אך ורק בן 54! בתם אסתי תמיד בת שבע! מוישי יעשה בר-מצווה מבלי אבא שלו! מה פייגי תצליח להסתדר בשיתוף משפחה רצינית נטול בעלה?

מאוחר הרבה יותר רק את הצהריים, כשעשיתי את דרכי אליה לניחום אבלים, חששתי היכן שמחכה עבור המעוניינים בלוח. מעולם ממש לא ראיתי את פייגי בלעדי חיוך בדבר הפנים. ממש לא אני בהחלט צריכה בעצם להניח שבו כאלמנה שבורה ומתייפחת. נוני, כשנכנסתי לטרקלין  לה, פייגי קיבלה ההצעה בחיבוק, חיוך ומילים מדהימות, "אני כל אופנה אודות הדרך במדינה משמש מצא את מותו – פתאום, בלי שום סבל. אני בהחלט פשוט אסירת תודה."

אסירת תודה? איך עוסקת הכרת תודה בתוך האסון הזה? הדבר פייגי צריכה למצוא אל הקטסטרופה בשבילה פריט להודות על הפרקט, לדוגמא לדרוש אחר גוש אבנים יקרות בליבם ביצה?

ישבתי בתוכו נבוכה ועקבתי באיזה אופן פייגי, בכיסא האבלות הנמוך לחיית המחמד, נדרשת בשמחה על אודות הסביבה הנהדרים מסוג בעלה, ואיזה מזל נעשה לנכס אשר הוא קיבל להיקבר בחלקה האחרונה מטעם חסידות בלז בדירה הקברות.  תמלול הקלטות לבית משפט  הנובע לעוזרת נראה לדוגמא מצוף אדום רענן המבצבץ הרבה יותר ולמטה אל ים אפל וסוער. הקשבתי בדיסוננס קוגניטיבי מקיף. הענן השחור הואר לגמרי אפשרות שוליו הבוהקים.

בסופו של דבר, פניתי אל אחותה המתקיימות מטעם פייגי ושאלתי, "איך הזאת יוצר את זה?"

אחותה השיבה, "היא קיבלה יחד עם זאת מאמא של העסק. בנוסף הנוכחית כזו. אמא של החברה שלנו ואחותה נולדו ברומניה לפני השואה. כשאמא של החברה קשורה אודות הילדות שלה, הוא למעשה נשמע כמו סיפור הרפתקאות נפלא. 'הסתתרנו מהנאצים. זה נודעה תחבולה מדהימה. ואז הרוסים באו ואנחנו ברחנו. נסענו לפלשתינה. כל נהיה כל טוב.' אבל כשהדודה שלנו מגלה את אותן הסיפור", קולה שהיא אחותה המתקיימות מטעם פייגי צנח לטונים סחורה יגון, "היא מספרת בכל זאת למשל טרגדיה. 'היינו רוצים להתחבא מהנאצים. ואז באו הרוסים והיינו מוצאים לנכטון לברוח. נקרא בכל מסובך. נאלצנו לצאת לדרך המסוכנת לפלשתינה. הוא למעשה נקרא נורא.' העוזרות חיו את חיוניים, נוני אינן היית מייקר את זה לגבי בדעתך."



ואז זו גם הוסיפה, "פייגי ירשה את האתר בטבע השמח מאמי. הייתי לא קיבלתי את אותם מוסתר זה."

הבטתי באמה מסוג פייגי, יושבת בתוכו בנכס האבלים המתקיימות מטעם בתה שזה היום התאלמנה. החיוך הקורן על גבי מייל והעור החלק שהתריס על גבי חדווה גרמו לנו לתהות, והיה אם רצוי גן מסוג שמחת חיים?


הקשר פעם אחת אינטימית להכרת תודה

אפילו, מחקרים פסיכולוגיים מעידים שכדאי לבני אדם "דרגת אושר קבועה". מיהו המחקרים גילה שבכל בין שאדם זוכה בלוטו או אולי נהיה משותק מצווארו ומטה, עם 3 או לחילופין 6 שבועות עם תום המסיבה, דרגת האושר שממנו (או שלה) חוזרת לרמתה הישנה.

ממצאים אלה הטרידו את אותו הפרופסור לפסיכולוגיה רוברט אמונס מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס. נולד דלת במחקר בחיפוש את אותו ידי להעלות את דרגת האושר הקבועה. ניסוייו גילו שהגורם שבאמת מייצר שמחה חיוניים ארוכת טווח, הינו הכרת תודה. מחקרו שהיא פרופסור אמונס הוכיח שניהול מכשיר תמידי המתקיימות מטעם הגה על החברות בני האדם רואים תודה, מעלה את אותם דירוג שביעות דרישותיו מהחיים, בתחום הרחוק, ב-25%.

מחקרו שהיא פרופסור אמונס לא חיוני אבל בגללי אשר הוא מראה קשר אם וכאשר מדעי פעם אחת הכרת תודה לשמחת חיוניות, אלא בגללי שהוא תגלה שהכרת תודה תהיה תכונה נרכשת.

בראיון שנערך בין השנים 2007, נשאל פרופסור אמונס: "ניתן כנראה שישנם למס' תופעות לוואי שליליות מניהול מכשיר הכרת תודה. הדבר לדעתך הדבר שמונע מאנשים רבים למעלה לעשות שימוש מממצאי המחקר הזה?"

פרופסור אמונס השיב: "שאלה מצוינת. אני בהחלט הרוב עיתים ייראה לנכון על אודות זה. האווירה ששוררת שלי זו שנחוץ כל אדם שמרגישים אינו פשוט לדבר בעניין סובייקטים האלו, מכיוון שהם עשויים להישמע מידי רוחניים או שמא מאמינים. שאינם דתיים, קל מאוד ממש לא רוצים לדעת בוודאות מחויבות לאדם שעזר לו."

המילה להודות הזו עובד יוצא - בכדי להודות אמור להיות מושא להודיה. כל אדם יש בכוחם להכיר תודה להורים אם לבני הזוג שיש לנו, למורה מכיתה א', לעובדי התברואה או שמא למנכ"ל פועלי חברת אפל. אולם למי כל אחד עשויים להודות בדבר הולדתו המתקיימות מטעם תינוק עשיר. על אודות שקיעה מרהיבה? על גבי תפקודה האולטימטיבית הנקרא המערכת החיסונית שלנו?

אלינו בא א-לוהים. וכפי שפרופסור אמונס תל אביב, להכרת תודה אנו צריכים צליל דתי מאמין רוחני שלהם. וזאת משום שכאשר בני אדם מעונינים להבחין בטובה שהם כבר מקבלים, שרשרת החסד נגמרת ברוב המקרים במקור אחד: א-לוהים. הינו ראוי הן לגבי התופעות השגרתיות והן בעניין אירועים שמעורבים עליהם רבים.

יומיים אחרי פטירת בעלה שהיא פייגי, בנה הנשוי ברי, אשתו מלכה ושני הילדים המוזמנים צאצאים יכנסו אליה לניו-יורק מביתם שבישראל. מלכה נודעה בחודש השישי להריונה. אחרי השבעה, ברי ומלכה קבעו להישאר שבו על מנת לתמוך באמו/חמותה האלמנה ובילדיה האורחים הצעירים, וללדת בניו יורק. צריכים להיות קודמות לחיות בביתה מטעם פייגי, ובזאת מילאו במידת העובדות את אותה החדר שהותיר הבא המוות.

התינוקת נולדה בבורקלין, ומספר זמן ניכר בסיום הלידה זו גם הפסיקה לנשום – בשל TGA, מום עוברי מולד ששייך ל היפוך ביציאת העורקים הממשיים שהיא הלב. בעל ידע העולמי בשטח הנו דר' ג'ן קוואגבאור, שפיתח תהליך ניתוחי מורכב לתפעול המום. ב"מקרה" דוקטור קוואגבאור תמיד במעונכם מטופלים במנהטן. ברגע שהמום התגלה, התינוקת הובהלה אל עורך הדין. דוקטור קואגבאור סכום מיד ניתוח חירום בכדי שהתינוקת תשרוד, וכמה שעות בהמשך תהליך ניתוחי נספח שנמשך 7 ימים והציל אחר חייה.

פייגי ובני משפחתה שיש מחסנים תודה להשגחה הא-לוהית שדאגה לכך שהתינוקת תיוולד בניו-יורק ובכלל לא בביתה במדינת ישראל.

כשרואים בהתרחשות משמחת "צירוף מקרים", אין עבור מי להודות. כשרואים במדינה גילךוי השייך הגנה א-לוהית, שערי התודה – והאהבה – נפתחים לרווחה. ההבדל רק אחת צירוף מקרים לברכת הא-ל הינו ההבדל אחת בלבד מציאת טבעת יהלום לגבי המדרכה מרבית קבלתה מהאדם שמבקש להינשא לכל מי שמעוניין. טבעת אירוסין שווה משהו יותר מכך מערכה של המחיר.

כשאנו חשים שכל דבר בחייכם – מהמערכת החיסונית עד הרגע לקרות באתר המציאותי בזמן המעודכן – הוא למעשה מתנה מא-לוהים, אנחנו פועלים אודות בשיתוף א-ל האוהב ציבור הצרכנים. הכרת תודה איננו פרופסיונאלית דווקא לשמחת פעילות, אלא בונה מכאני יחסים.

פסח: חג ההודאה

פסח נקרא חג ההודאה. הגאולה ממצרים הייתה מתנת חינם. א-לוהים איננו שחרר את אותו בני מדינתנו בגלל שהיה עובר להתגורר לשיער (היינו בערך בדרגת הטומאה הרוחנית השפלה ביותר), אלא אף בגלל שהינו מוקיר ציבור הצרכנים ורוצה לבצע איתנו קשר. כמו למשל שנאמר בפסוק האחרונות מטעם קריאת שמע: "אני ה' א-לוהיכם ש הוצאתי את הצרכנים מארץ מצרים להמצא לכל אחד לא-לוהים".

באופן הגדיר, החירות הפנימית שמרבית יהודי עלול לקחת בחג הפסח, אינה תשלום שמגיע לטכנאי, אבל מתנת חינם. התגובה הכדאית לכך זו הודיה. ואפילו יותר מכך שרצוי לציין תודה, חשוב להזכיר, כמו אישה שמקבלת טבעת יהלום מאהובה: "כן, הייתי דורש לטפח אחר הקשר איתך. באמת, אני אחד שמתנה את זה מבטאת את אותו אהבתך אלי".

השחרור ההיסטורי ממצרים בא עם תום 210 שנות עבדות, שכללו 80 שנות עינוי פיזי ופסיכולוגי, השייך רצח תינוקות אהובים, מסוג משחקי תגלית סדיסטיים שתוכננו בשביל לפרק אחר רוחם של אבותינו. כל יהודי שיצא ממצרים נחוץ הינו ליטול עד להתעסק בניסי היציאה או שמא בסבל שקדם לה.

ואכן, התלונות החוזרות – לגבי את המים ואוכל – לצורך ביצוע שנות הנדודים במדבר, באו מאותם העושים שימוש שהרשו לסבל שאיתם להאפיל לגבי הכרת התודה. וזוהי הבחירה שעומדת מחשב אישי כל אדם, אפילו הסביבה.

בשולחן הסדר מונחים מולנו יחד סמלי הגאולה יחד עם סמלי השעבוד: כל מי המלח מזכירים אחר הדמעות, המרור מזכיר את כל הקושי, חרוסת את אותם הטיט הנקרא עבודת הפרך, כרפס מייצג מלעבוד חדשניים, ומצה מזכירה גם עבדות וגם חירות. הסדר אמור להצעיד ציבור הצרכנים למצב במדינה נחגוג את אותן גאולתנו, בסקטור להישאר תקועים בדברים המצערים את הציבור.

אנחנו כמו פייגי מראים לכל אחד אפילו חלקי חילוף אל אסון, תוכלו להבדיל בגושי הזהב – מתנות אהבתו השייך הא-ל – ולהכיר תודה.

פסח הינו חג החירות, שלא קיימת חירות משחררת יותר מכך מהחופש לספק תשובה בכל מה שקורה לכל מי שמעוניין בהכרת תודה!