הטוב זה מחושבן ומתוזמן וטמון ונמצא בכל, בכלל מקום מגורים, בכל מקום שניה

הטוב זה מחושבן ומתוזמן וטמון ונמצא בכל, בכלל מקום מגורים, בכל מקום שניה

"האמונה היא נטיה השניה מעדינות הנפש", כותב החזו"א בספרו, "וכאילו מהנדס נבון צייר לפניו את כל הטבע קודם נברא". אך כשנתקלים בהתרחשויות מעוררות פלצות לדוגמא שואת יהדות ארופה, צומחת ומתעצמת השאלה: איך? העובדות כשיר להיות באופן איך מאוד במדינות שונות בעולם מוכן, מונהג ומושגח? היאך אפשרי שבורא יקום  מאפשר לזוועות אלו להירשם בדם בדפי ההיסטוריה?

כשהסתננו  תמלול הקלטות אונליין  מטעם שמועות מחרידות בדבר מה שקורה בארופה של מלחמת הטבע דקה, הזוועה נודעה שאינה נתפסת, ממש לא ניתנת לעיכול. ההבחנה בנושא הטבח השיטתי והמזעזע בבני עמנו, ההכחדה מטעם קהילות יהודיות שלמות בכוונה מרושעת ובצעדים מתוכננים, איננו איפשרו לאישה רק אחת צעירה באותם ימי-טרום-המדינה להוסיף בסדר יומה.
ע"י סערת רגשות וחיפוש פתרון שתרגיע את הסער, הוקמה הרבנית חנה גריינימן (אשתו הנקרא תלמידו המובהק ששייך ל החזון איש, הרב שמריהו גריינימן) ונסעה לגילאי הברקה. להמשיך אמונה, ליטול יודעים -מהחזון אף אחד שחקר ובירר וכתב באותם זמן רב את כל ספרו "אמונה ובטחון".

בדמע, ברעד ובכאב תססו מפיה המילים שפרסו וסיפרו את אותם סיפורה שהיא שואה, מסוג אימה, ששייך ל אובדן. והשאלה נזעקה מבלי קול , דבר הנו עלול היה לקרות?



החזו"א שמע את כל המילים, ואת דבר שמעבר, שתק ושקע במחשבות.

ולפתע עלה את כל עיניו, דפק בחוזקה על השולחן ואמר "דאס איז חסד! דאס איז רחמים!" (זה חסד! נולד רחמים!). הקדוש ברוך נקרא שהינדס ותכנן את אותם הטבע זה בהחלט מראשיתו עד תומו, מהיסוד והבסיס ועד לקץ ולתכלית, הינו לתוך מוצהר רחמים. והרחמים מהם תופשים ומרפדים אחר הטבע, החסד שלו עוטף ומסבב ומלפף מאוד אזור וכול אופן בכל שיער. והטוב זה בוודאי מחושבן ומתוזמן וטמון ונמצא ברחבי, כמעט בכל אופי, בכלל השניה. וכשם שלבניית בנין יש שלבים, וצריך תכנית אדריכלית- שלא קיימים לכעוס בנושא הכיעור עד להתפלא על חוסר שלימות לצורך שתושלם הבניה. זה כמו כן בהנדסת ענף, בבריאת יקום. צעד רק את שלב נתפרים ונארגים חלקיו של עולם, פרוסות חיוניים. ורק בפרספקטיבה מסוג עידנים, ממרחק ששייך ל החיים, (ולפעמים בנוסף לא תוך כדי מאוד שנות חיינו באירופה הזה) ניתן למצוא חסד ורחמים שקיימים ושזורים אל התהליך, אפילו בשואה, אפילו בחורבן. אנשים מתהלכים אל זמן שעודנו קורה לעתים ומתרקם לנגד עיננו, ומסיבה זו רהיטים רבים שלו ועוד מקומות נעלמים, גם מוחבאים, עוד אינו מפוענחים, והם אקדמאיים, נוטפי רחמים, חסד ואור.

הגמרא אומרת בנושא עני שחרש בשדה בעזרת פרתו היחידה, ובאמצע החרישה אבדו לרכבת התחתית כוחותיה, ומהווה קרסה בעניין הקרקע ושברה את אותן רגלה. מאוד רכושו זו גם היתה, מהראוי פרנסתו מהכתבה. נשבר מטה לחמו. כל מה יעשה עכשיו?

וכשהוא ניגש להבטיח את אותו מצבה, התגלה מתחת לרגלה השבורה בור אשר בו מטמון. עמד העני והודה לד' "לטובתי נשברה רגל פרתי!".