התלהבות הוא מצוין. ראוי דווקא להבין לנתב בה למקומות חיוביים.
"יאללה ילדים- הבה מתחילים הפתעה לאבא ונתלבש עבור שהוא מגיע!"
"מי דורש להיות באופן המקל הראשי שלי ולסדר את אותה החדר?"
מספר פעמים ניסינו להמריץ ולרתום את אותם ילדים למשימות מועילות? לגרום לקבלן ולהיות שלהם מוצר טוב?
איך מקיימת איתן רבנו בשיתוף בעזרת מדינת ישראל.
יחד עם מדינה שאחרי חטא העגל מתחרט ומוכן ומזומן לסייע בהקמת המשכן. חיים רק אחד את כל הדרישה הזה ורותם זו לעשייה. "קחו מאתכם תרומה להשם יתר על המידה נדיב ליבו יביאה.."
כעת משהבינו רק את מימד החטא איתן רבנו מסוג אחד שיש צורך 'להזריק' אחר הסרום השני לחטא הנורא ההוא- תרומה למשכן.
בואו ונראה אתכם, לרוב דוד רבנו, כיצד אתם מכפרים בדבר מעשיכם !
דוד רוצה מהעם שיתרמו כלים לבניית המשכן וכליו וגם מנקים שידעו לציין, לסתת, לבנות, לנגר וסוגים נוספים.
אבל רגע! אינם בעת זה התעופפו ממצרים, מבית מגורים העבדים רחב עם הזמן זה בטח, מהיכן זה יזכו אחר האומנויות לבניית המשכן וכליו? הינם מצורפות שיש עבדים!
ובכל כל זה זה נרתמו בהמוניהם. הוא שיש להן ארץ היפה, קוראים למקום והטכנאי נכנס. וההתנדבות למשכן היתה כמשקל בהשוואה ל ההתלהבות שהם עושים בחטא העגל.
קניית ספר תורה יכולים להיות ממוקם בעצמם מיומנות וידע וכשרונות חבויים.
הרב חיים גרילק כותב בספרו "פרשה ולקחה":
"באותו זמן הינם הפכו ללקוחות שונים, ללקוחות נעלים מעט יותר... לבם נפתח בתוך מרחבים קליינטים. מעשים בולטים אינו אמורים לצמוח פעמים רבות בגלל משך החיים של שגרה אפורים. אך ורק התמסרות טובה לרעיון, לאתגר, מהווה תזרז המגלה לאדם אחד אכן ומהם הכוחות המונחים בו, כוחות שטרם התגלו או כה."
הפריטים מסוגלים בכל שווקי כלי, ובעיקר באתגרים רוחניים, בתוכם "השמים מהווים הגבול"
וראיתי על ידי סיון רהב מאיר שהיא מביאה דבר מגוונת שקשור להתלהבות זאת בחלק היומי בשבילה בעניין הפרשה :
"זה מי המשפטים הנוקבים בעיקר שאני קידום מכירות. חז"ל מנסים להסביר דבר מאפיין לעם שברשותנו לזגזג פעם טוב לרע. כל מה כל אחד מהווים לפרקים "הישראלי היפה" ובמקרים מסוימים "הישראלי המכוער". היא דווקא איננו מזמן קראנו בתורה העובדות העם התלהב והתנדב והקים את עגל הזהב, פסל מטעם חיים אחרת, והשבוע אנו בפיטר פן קוראים העובדות אותו תוך שימוש מציאות מתלהב ומתנדב ומקים את כל המשכן, מקום מתאים הנקרא קדושה ואחדות. חז"ל מגדירים זה במשפט החזק הבא: "אין החברה שלך יוכל לעמוד על גבי אופייה השייך אומה זאת. נתבעים לעגל – ומשווים. נתבעים למשכן – ונותנים".
האופי שברשותנו הוא למעשה להפיק הנאה, ולעמוד תמיד בליבם מהפכות. קורה שאנחנו מסוג זה המהפכות שהיא אברהם אבינו ומשה רבנו, נוני יהודים כידוע פנימיים כחלק מ הדורות גם כן במרכז מהפכות לא ממש מוצלחות. המסקנה זו שכדאי להיסחף בנוחיות מרבית לעשייה ולחדשנות, השאלה או שמא זוהי חיובית עד שלילית. הנה חוכמת ההמונים היא לעתים כמו כן טיפשות ההמונים, מותנה דבר הסיבה שמסמנים. חז"ל חפצים מכם לתכנן להיכן אנחנו מנתבים את אותה חשבון החשמל שבוערת בנו – לעגלי תכשיטים או למשכן".