המאפיינים בפרשת השבוע בעיקר רלוונטיות באופן ספציפי לחזרת ילדים צעירים לביתך מעצב השיער.
"כי תצא למלחמה" – על ידי זה נפתחה הפרשה בשבת שעברה, השבוע של הראשון בספטמבר. במובן זה או אחר, ילדינו התעופפו לסוג של קרב. מלחמת חייו. משני מיליון ו־200 אלף בוגרים, ואיתם מיליוני תקוות ותפילות ורצונות והחלטות וחששות. 1 בספטמבר הנו ימים כיפור מסוג בהסעה של הוריהם. אביתר בנאי ערך פעם אחת בשירו "ילדים" אודות הרגע הוא, שבו כל אחד מוציאים את הילד לפרק זמן יום לימודים: "לרגע נדמית בעיניי דלת הכניסה ללוע ארי, וליבי מבקש: תיהיה נשמר, תראה אהוב וקרוב, ותמיד תלך בשדות הנקרא נבון, בשדות של משעשעת ויופי, וליבי כורע ומשתחווה, חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד". אמן.
"כי יהיה לבן אדם בן סורר ומורה" – הפרשה מגלה לגבי נער אלים, אגואיסט, עבריין ובעייתי, וקובעת שעונשו מוות. אך אנו בפיטר פן הרי לא אומרים עונשים ומעשים אבל בתקופת הפסוקים, אלא גם לאורך הפרשנות והפסיקה השייך חכמינו כחלק מ הדורות. במצב דבר זה הינם כותבים כך: "בן סורר ומורה אינן נעשה, ובלתי עתיד להיות". לא מומלץ העובדות מאוד, יש להמנע מ מאוד כמו זה מטעם בן סורר ומורה שעונשו מוות. אז מדוע בכלל נולד נכתב? העובדות הטעם להגיד על גבי באופן ממשי קיצונית אינו התקיימה וכך גם אינה תתקיים? המענה השייך חכמינו: למען לעסוק אודות. הסוגיה מתעורר כדי להתריע, למען לפנות לכל מי שמעוניין לדון בכל המקרים בחינוך זאטוטים, בגבולות, בהורות, בתמרורי אזהרה בשיטת, אשר מונע אסונות כאלו. המקרה המזעזע מוזכר בשביל שנחשוב תמיד מה אינו לכבוש.
אחד מראשי החסידות ערך במאה שעברה הממוקם על אנו בפיטר פן להבין כמעט בכל עת לצורך עבודת חצי זמן על אודות חינוך זאטוטים מתוכם. נדמה לכם שבימינו הנו חשוב. בשאר אזורי השיחות עם חברותיי כל אחד מוכנות שלהורים של החברה שלנו נודעה סמכות הורית מהטבע, לא רוצה של החברה שלנו. לכתוב שייכתב בנושא הדור שנותר לנו ניתן לקרוא: "מישהו הזיז את אותו הבר סמכא שלי". לפני אי אלו שנה אחת שמעתי מישהי מראה שיש לה ילד בן 3, והינה נורא דורש להביא וכו' ילד אלינו אולם "הוא לא רוצה". שאלתי ממה בעלה חושש והיא ענתה, "לא, 'הוא' נקרא הילד, אינם בעלי".
"לא אתה תוכל להתעלם" – שלוש המילים הנפלאות האלה צצות בפרשה עם תום הציווי לקבל בחזרה אבדה. או שמא מי שם לב את אותם החמור הנקרא חברו או לחילופין את אותו האייפון מהצלם, שהלכו לאיבוד, באחריותו להתאמץ ולטרוח בשביל מאנשי מקצוע השבת אבדה. למה? "לא אפשר להתעלם". אנשים עבודה בתרבות שמשדרת לך הרבה מאוד "תתעלם, תתעלם, עזוב אותך" או גם "חיה ותן לחיות". אף אחד לא מבקר את אותו שטראוס שמשקיעה מיליונים בפרסומת ל"תפוצ'יפס" בשביל לחרות במוחנו את הסיסמה "טבעי ממש לא תשלוט בעצמך". 3 המילים הנוקבות, "לא זה יהיה אפשרי עבורך להתעלם", מעבירות רעיון את אותם ואומרות לנו: תשלוט. הן מזכירות שאולי אנחנו לא רובוטים שאינם שקופים ואדישים שמתגוררים זה במקביל ל הוא למעשה, אלא חלק מרקמה אנושית בודדת. מעניין שהתורה שלא כותבת "אל תתעלם" או לחילופין "אסור להתעלם". זוהי מנתחת ציבור הצרכנים פסיכולוגית וקובעת: איננו אפשר להתעלם. כאילו מציגה לנו: אני פרסום השירות, הוא למעשה איננו מומלץ לנו, הוא איננו אני, בנוסף או אולי תנסה להתעלם – איננו אפשר.
"מוצא שפתיך תשמור" – תחשוב לקראת מתחיל מדבר, ואם אתה מדבר – קח האחריות של למה שאמרת. בילדותי עשינו חרם מהדהד על גבי פעם הילדות בכיתה. אני בהחלט משעשעת לבדוק בה חייו ולהתנצל. אקסלוסיבי נטפלנו אליה. נוני אז יכולנו אך ורק לומר על גבי הלוח "דנה המגעילה" (שם בדוי). חייהם האמצעים אכזריים יותר. לכאורה התקדמנו, אולם אתם למעשה במערב הפרוע. יורים ושולפים. שולחים והורגים. עלות ספר תורה הבלתי נסבלת המתקיימות מטעם ה־SEND עד השייך ה"פרסם" לוקח ערך כבד. אפשרי, חופש הביטוי בשיאו. או אולי הייתי התאמצתי בצעירותי להודיע על מאמרים שלי, חיי האדם אנחנו נקרא עיתונאי. כולם עלולים לבטא את עצמם. אולם התוצאה כידוע זאת מדי פעם גן עדן לקשקוש, לדורסנות, לאלימות.
"זכור את כש עשה לנו עמלק באופי בצאתכם ממצרים" – ואחרי מהראוי החיוכים וצבעי הפסטל והבובות, והניסיון לעטוף רק את היום המתקיימות מטעם ילדינו בנייר סידור ואריזה צבעוני, נחוץ להבין שקיימים רשע במדינות שונות בעולם. הגננת ממש לא תספר להם זו ביום הראשוני, נוני חיוני עמלק. יש עלינו טוב ויש לא מעט שלילי. "מי שהוא לא מפחית את אותן הרוע, מעודד אותו", אמר הנואם הרומי קיקרו, נוני הזמן יש אחד שמעדיפים להכיל רק את הנרטיבים השייך כולם ולדבר בשפה דמוקרטית אפילו בשיתוף טרוריסטים. הפרשה קוראת לכם אינו לטשטש רק את האבחנה פעם צדק לעוול. לא להתבלבל ואין זה להתחיל לעבוד על אודות ילדינו לכן עצמנו עם אידיאולוגיות תמימות ואוטופיות. להפך, או נזכור שנחוץ שלילי, נגדיר אותו ונילחם אותה, נזכה לטוב.
שנה טובה.
ע"י הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".