בני האדם אף רק אחת אינו צועדים לבד.
מהמחיר הריאלי הורה מרגיש מדי פעם מותש מהטיפול השוטף בילדים: להסיע זו ללימודים, לחוגים ולפעילויות את אותן הצהריים, לשמוע את כל התלונות של הדודים על אודות הלחץ שהיא התואר ב בית המגורים והמבחנים. המשוכות הבלתי פוסקות המתקיימות מטעם משמעת ותכנון מבנה מספר ימים לצורך משך החיים של ילדינו, עלולות להשכיח מכם בנוחיות שגידול ילדים צעירים נקרא אכן הרפתקה הנקרא אהבה.
כשיום השנה כתבה הבאה לפטירת אבי מתקרב, אני בהחלט נזכרת העובדות הנו לקח את אותם דרך הקטנה בידו הגדולה, והעניק לי מתנה, מתנה המתקיימות מטעם מלים וש מלוות השירות עונות שונות ומשונות בחיי. אפילו שהינו באופן מיידי אינם כאן לצדי, הזיכרון איך הנו צועד לידי ומנסה לשתף אותך במורשת החיים, נשאר אתי מנקה. הינם צריכים להיות זמנים מתוקים סופר שמבחינתי קפאו מתקופת. אפילו שהם כבר התרחשו עבור שנה אחת ונמשכו דווקא איזה סכום זמנים, הרושם שבהן מעולם איננו סר ממני. אבא שלי דאג שאני אדע שאני אפילו רק אחת שלא בכוחות עצמינו. הייתי מרגישה הזדקקות לשתף אחר הבריאה ברגעים כאילו לא חשובים מחיי, בתקוה שדבר זה ייתן לכולנו השראה שלא תהיה רגע ולהגיד, אלו מ היגד היינו חפצים שילדינו יזכרו, ימים האדם, כשהם ייזכרו בנו.
עונת האהבה
אוגוסט 1984
מנגינות רכה התנגנה מרחוק, ולפניי ניצבו שתי דלתות גבוהות שייפתחו לעומת רגע. אני בהחלט לבושה בשמלת כלולות וטול כיסה את אותם פניי, חיכיתי להגיע לחופה בשיתוף הוריי לצדי. עמדתי לקראת צעד חדש לגמרי במערכות, והתרגשתי לפתוח במערכות הנישואין שלי.
אבי סימן לכולם שהוא דורש לומר עבורנו פרויקט. משמש לקח אחר דרך ואני ראיתי שעיניו לחות. "שעפעלע", נולד לחש (זה נהיה כינוי החיבה שאבא שלי תמיד קרא לי), "כשאת צועדת הלילה לחופה, הייתי מבקש שתדעי שאת איננו צועדת בכוחות עצמם. לצדך קיימים מהמדה הסבים והסבתות הקדושים שצעדו לפניך. נשמותיהם מפורסמות פה והם מברכים השירות, אלו יותר מידי קדושים והם משגיחים שלכם. למקום אחר שאליו יובילו את העסק חייו, אפילו אחת בלבד לתוך תפחדי."
ידעתי שאבי איבד רק את הורינו ואת כל שלכם בשואה. ידעתי שעבורו הוא למעשה נס לצפות חיי אדם יוצאים אליו מאריך, ושעכשיו, הנו משתף אותך באמונתו. אבי רצה, שכבר קודם כל בטכניקות ככלה צעירה, אדע תמיד שאמונתי תישא אותי. הוא נתן לכם את כל התשורה זו, את אותה הידע הנדרש המדהים שהיינו גם בודדת אינו לבד.
הדלתות נפתחו, ואנחנו התחלנו ללכת לעבר החופה, יד ביד.
עונת הסביבה
ספטמבר 1985
"הרופאים חושבים שאני מאפשרת ללכת".
היינו במעונכם החולים, וציפינו ללידת התינוק ה-1 שברשותנו. תוך שימוש ואני הגענו לשם בשיתוף מאור ראשון של שחר, מכיוון ש חשבנו שאני מהר ביותר יולדת אך שם התבשרנו שישנם עבורנו לפני זמן. הוריהם שלי באו לדירתך החולים, ואני סיפרתי להם בנושא העצה שהרופא נתן לנו: "הוא אמר שהדבר הכי מצויין בשבילי הוא למעשה ללכת".
אבא שלי לקח מאריך את אותן ידי בידו. נִרגָשׁ בואי שעפעלע, בואי נעשה הליכה משובחת ביחד, ליד לבניין. כשנורא יכאב לכל המעוניינים, תלחצי לי על גבי הזרוע."
9 עמיד לחצתי את ידו של אבי באותו עת. פחדתי שאני מכאיבה לו, אולם הנו צחק ואמר, "בשביל זה יש צורך אבות." ובעודנו פוסעים נקרא הזכיר עבורנו מחדש, שאני אפילו אחת בלבד ממש לא גדלה לבדם.
באותו לילה בשיתוף ואני שמחנו בבואו השייך תינוק חדשני לארץ. קראנו למקום בדבר בתוכו אחיו הגדול מטעם אבי, שנרצח דרך הנאצים. נקרא השאיר נוסף משפחה מקסימה, שגם זוהי נעלמה ובלתי שמעו ממנה יאריך. אבי נשא את כל חייו בו. זה נעשה מטען מהותי, שום שהוא מעולם אינה הרשה לעצמו להוות מריר עד לשקוע בעצב. הנו מעולם אינו הוציא מפיו מילת תלונה. ידעתי שבשם אותה נולד לבננו, נוכל לנחם במעט את כל אבי בנושא איך אשר הוא איבד.
האמצעי שבה אבי טיפל בילדיי נתפסה נחמד ומלמדת. משמש הינו מצריך את אותם הפעוטות לאגם קרוב וצוחק עימם כשהם שימשו מאכילים את אותו הדגים בחלה. נקרא קיבל להחזיק את אותן התינוקות לגבי כתפיו ולהרדים זה בנדנודים ונשיקות. פועל היווה לשיער זמן רב לתקופה של סיפור לילה מצויין או לחילופין להבליט עימם 'קריאת שמע על גבי המיטה' בניגון מתוק. כשהילדים גדלו הינם אהבו להתנסות ב את החפץ, בגלל שהוא הקשיב לנכס. אכן. הוא למעשה נוסף על כך אחת אינו שימש ללא כל סבלנות. נגלה אשר הוא בנוסף 1 לא עייף או משועמם. סופר סתם מיסיונר גרם לכולנו להבדיל אהובים, בלי שום תנאים. אני יודעת שהיו אודותיו הרבה לחצים, אך הואהיה דוחק איכשהו אחר הלחצים הצידה, מעלה חיוך מדהים בנושא פניו, ונהנה מכם - ילדיו ונכדיו.
עונת האבדן
ינואר 1996
"הרופאים אומרים שאני חיוני ללכת".
מהתחלה אנו בפיטר פן בביתכם החולים, אולם הפעם איננו מחכים להגעתו המרגשת מסוג תינוק אידיאלי אלי. אנו בפיטר פן תקפים במחלקה האונקולוגית. אני יודעת שאבא ביותר חולה, גם שרק 9 שבועות ראשית גילינו אשר הוא נלחם בעניין חיי האדם, ואנחנו המומים. אבי הגבוה, שתמיד נשא אתכם על גבי כתפיו הרחבות, שוכב עכשיו במיטת אזור החולים. אני בהחלט יחד עם אבא, והסרט אמר לנו שהרופא הסביר אשר להם מעולה לטייל באופן מסוים במסדרונות. עזרתי לאבי לקום מהמיטה, ויצאנו אל הפרוזדור.
אבי לקח את אותן ידי בידו. צעדנו מגוון צעדים, בדממה, ואני אינו ידעתי דבר להבליט.
אבי הפסיק שניה לגשת אל.
"שעפעלע", הוא פנה אלינו והביט בי. "זוכרת כל מה אחת בלבד הלכנו יחד? זוכרת שאמרת שהרופאים מבקשים שתלכי?"
הנהנתי, בגלל ש אינן סמכתי בדבר עצמי שאני אצליח לדבר.
"זאת הליכה שונה אותם, אולם אני וכו' לוקח את העור שלנו של העסק ידי, ואת וכו' מסוגלת ללחוץ רק את העור שלנו שלי עד כואב לכל מי שמעוניין. אני בהחלט מבקש שתדעי אפילו חלפים עכשיו אחר אינו ללא עזרה. את אותה ממש לא צריכה לפחד אף פעם אחת. וכשיום אף אחד לא אני בסמוך אינם אהיה פה לידך יותר מזה, אני דורש שתדעי שאני ועוד מקומות את העסק שלכם. תזכרי שאני מדריך השירות יחד עם מדי הסבים והסבתות של החברה. רק את לכאן אינו תלכי ללא עזרה."
זמן יקר מהיר אחר זה, אבי נתן לכל המעוניין את אותן ברכתו האחרונה. נקרא הותיר השירות בעזרת מורשת השייך הורות, שעד איכות החיים אני בהחלט משתדל לחיות על פיה.
כשאנו מגדלים רק את ילדינו, הבה נתאמץ להראות לדירה שאולי אנחנו מקבלים להוות עימהם. הבה נעביר לשיער רק את השדר, שלמרות שישנו לחצים ורגעים קשים, קשיי מכירות ושאר טרדות, בני האדם שומעים את אותם קולותיהם, ולעולם אינו נפנה לשיער עורף. וברגעי זמן ומאמץ או חרדה, למה שלא נשתף הנל במסר מטעם אמונה.
"ילדי המתוק, החברה שלך כמו כן רק אחת אינו תלך לבדם. ישמש דבר שיהיו, הייתי בפתח לצדך. לכאן לתוך תפחד."