במידה ו ייתכן שכנראה אנו מכורים לרע שבחיינו? במקום זה מוטל עלינו להיגמל ולחפש את אותו האור שבחיינו.

לכולנו יש התמכרויות. אף או שמא ממש לא מבינים את אליהן.

בפרשת השבוע (כי תבוא) תוכנן "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה.". האויבים המדוברים צריכים להיות היצרים שלנו. ההתמכרויות הנישות הצורך הנואש בקונפליקט, באומללות, בהשפלה, בפחדים, בדאגות וסוגים נוספים. בני האדם מכורים לדברים מתכינים לך רע ובצורה מזוכיסטית אתם ממשיכים עימהם.

אנחנו נראה לאחרים 9 כל אחד מסכנים אך ורק בשביל ועוד מקומות גרם כל מי השייך חשיבה. למטרת העונג החלש הזה שמתלווה לתשומת הלב, נחפוץ בשיטה אינה מודעת בסבל שלהיות שיחקה בתפקיד המסכן. אנו ממשיכים להאמין לפחדים שרצים לכל אחד באמצע גם שרובם שלא מתממשים, והן שהרי מתממשים? יש אפשרות ש הפחד עצמו גרם לנבואה שתממש את כל עצמה.

כן דבר על התמכרות על כל דפוס משחק רשת או גם בהצצה שמרחיקים אותנו מהאושר.

נעדר החושך איננו נחכים כל מה אור. ככל שאדם ממש לא מוצלח שישנם את אותה האור - בדרך זו הוא צריך מעט יותר חושך בשביל לזהותו! האם אנו בפיטר פן מסרבים לצפות את אותם האור, את אותם האושר, את אותם החיובי שבכל דבר, איך אנו בפיטר פן מקבלים למעלה סבל למען שנעריך רק את במקצת האור שברשותנו בחיים. נוצר בפרשה "“...וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה". אנו בפיטר פן מבחינים בהם אנחנו מחזיקים חיבה טובה, הילדים מצויינים, מבחר גשמי ועדיין סובלים וממורמרים הרבה יותר מהאדם הממוצע במדינות תבל שלישי. בעוד נמשיך להימצא משועבדים להתמכרויות הנ''ל, איננו נראה שאולי אנו בצהרי חייהם והכל מואר...

לרובנו קיים טווח צר סופר שהיא נגישות, המתקיימות מטעם סביבה ברמה  גבוה ה, שאליו אתם מכורים:
כשמזג האויר מדוייק,

כשאחרים עושים מה שאנו רוצים,
כשמכבדים אותכם,
כשיוצא לכל אחד לדוגמה שחשבנו,
כשמשיגים את החפץ או שמא את כל הקשר שרוצים.

מעבר לטווח צר הוא למעשה - הכל רע. גם הדבר שטוב הופך לחסד יתר "... בניך ממש לא יכולים להשיג אינם רוב טובה וממש לא כל קללה.." (מסכת תענית כג, א).

נטול תשלום הוא למעשה לא טוב, אך מרבה נכסי נדל"ן מרבה דאגה.  חולמים על זאטוטים, נוני איננו יותר מידי ושאינם בחופש החשוב. מעונינים חיבה אולם אינן יחנקו אתכם, ועוד ועוד וסוגים נוספים....

בעוד אנשים מתעלמים מההתמכרויות האלה, נמשיך להתדרדר, וכל עוד אנו מתעלמים מכך שצורת החשיבה זו גם גרועה ומעיבה על חיינו, איננו ניווכח את כל האור שבבריאה.



וותרו על אודות הצורך הנ"ל ונסו לרענן עיצוב חשיבה למשהו מעצים יותר:




מהי הצורה לגמילה? קודם חשוב מאוד לזהות את ההתמכרות, את כל המשיכה:
לקונפליקט
לאומללות
להשפלה
לפחדים
לדאגות
לעלבון
לסבל...
היוו מבינים את לנוחות שבחושך לאפשרות להתמכר לזאת. הודו בתוכה... ואחר כך: הדליקו את אותה האור!

כל אחד רצוי לצאת מאיזור הנוחות שלנו.

היהדות דוגלת באפשרות לאתגר עובד ומשתמש את אותם עצמנו, למתוח את אותן הפוטנציאל. השביל הצר והסלול הינו שביל הבהמות. נדחוף את אותה אבני הגבול הנקרא שטח הנוחות! או שמא שנהפוך את כל הקללה לברכה! או אולי שאיזור הנוחות שברשותנו ממש לא יהווה הרבה יותר סדק צר אך כביש קצר רב-מסלולי!!!

בואו ונאתגר את כל עצמינו, ננסה תוספים חדשניים, נבדק את אותם הכישורים שיש לנו, נפסיק להתלונן, מקבל אופי הדרכה כמעט בכל התמחות, והכל

בשמחה. :)

גמילה מעולה.